דוד בנינו, תושב נתניה, הוא אב לארבעה ששניים מהם בוגרי מערכת החינוך בעיר ושניים עודם לומדים בה.

לדבריו, במהלך שנותיו כהורה לתלמידים, הוא שם לב שילדים רבים, ביניהם גם חברים לספסל הלימודים של ילדיו, מגיעים בלי כריך לבית הספר וכתוצאה מכך נשארים רעבים במהלך יום הלימודים.

מיזם "כריך למי ששכח". נשא פרי | צילום: עצמי

"מזון הוא דבר בסיסי, ולחוסר במזון, במיוחד אצל ילדים, יכולות להיות, מעבר לנזק המיידי ולתחושת הרעב הלא נעימה, השלכות ארוכות טווח. לילד שלא אוכל, אין מספיק אנרגיה ללמידה, כתוצאה מכך הוא לא מקשיב במהלך היום, לא מבין את החומר הנלמד ומכאן זה כמו כדור שלג- אפשר לומר שהעתיד של ילד כזה לא יהיה צבוע בורוד", אומר בנינו.

בנינו חיפש פיתרון לבעיה, וכך עלה לו הרעיון למיזם שהתחיל בשם "כריכים באהבה", ונקרא כיום "כריך למי ששכח". במסגרת המיזם, הורים שרוצים להתנדב שולחים עם ילדיהם לבית הספר כריך נוסף או פרי, אותם מניחים הילדים בסלסלה בכניסה לבית הספר בתחילת יום הלימודים, ותלמידים "ששכחו" להביא כריך משלהם, יכולים לקחת.

סלסלות "כריך למי ששכח" | צילום: עצמי

העובדה שהם לוקחים כי הם שכחו, כביכול, נותנת לתלמידים לגיטימציה לקחת אוכל מהסלסלה מבלי להתבייש או לחוש אי נעימות, ומכאן גם נובע שינוי שם המיזם.

לאחר שהתלמידים מסיימים להגיע לבית הספר בבוקר, מועברת הסלסלה לחדר המורים, כך שמורה שרואה שתלמידים שלו בכל זאת לא אוכלים בהפסקה מסיבה כזו או אחרת, מציע להם מהכריכים שנשארו בסלסלה.

לדבריו של בנינו, לפרויקט מספר כללי יסוד: "כסף ופוליטיקה לא מעורבים בשום צורה, הכל מבוסס על התנדבות טהורה ומי שצריך לוקח- כולם שווים, בלי אפליות ובלי העדפה לאף אחד".

"כריך למי ששכח" | צילום: עצמי

לצד המאמץ שמשקיע בגיוס מתנדבים למיזם בבתי הספר בנתניה, עובד בנינו בימים אלה על החלתו בכל רחבי הארץ, הוא מספר שהפרויקט גורף התעניינות מבתי ספר והורים רבים וכבר מתקיים בהצלחה במספר בתי ספר גם מחוץ לגבולות העיר. "בפרויקט משתתפים כרגע 20 בתי ספר בארץ המונים כ-14 אלף תלמידים, והשאיפה היא להתרחב כמה שיותר", הוא מסביר.  

"באמצעות עוד כמה דקות בבוקר, להכין כריך או לארוז פרי נוסף, כולנו יכולים להירתם ולהפוך כמה ילדים לשבעים ומאושרים יותר, ואת הדור הבא למשכיל יותר", מסכם בנינו.

בנינו מנהל עמוד פייסבוק למיזם - "כריך למי ששכח", בו ניתן לקבל מידע נוסף ולהירשם כמתנדבים.