ערב דראג ראשון התקיים לפני כשלושה שבועות, באחד המועדונים במרכז נתניה, וזכה, לשמחת המארגנים, להצלחה עצומה. 160 איש השתתפו בערב שאירגנו חברים בקהילת הלהט"ב בעיר, הנחשבת בעלת מסורתי-דתי, ונהנו ממופעי דראג קווינס ודראג קינגס.

את הערב הנחה והפיק יונתן אלרז (21), רווק והומוסקסואל, שבחיי היום-יום עובד במינימרקט. "כששמעתי על הערב, ראיתי שאנשים לא היו סגורים על מה הם רוצים שיהיה בו. אז יצרתי קשר עם רכזת הבינוי של הקהילה הגאה בנתניה, ואמרתי שאני מוכן לקבל אחריות לערב", הוא מספר.

פעילי הקהילה. "אנחנו צריכים 'להוציא מהחורים' את החברים הנתנייתיים. צילום: אסף פרידמן

"בחור ששמו אנטון ואני מצאנו מקום ודי-ג'יי, ובעזרה של חבר'ה מהקהילה הפקנו תשעה מופעי דראג, שכללו שירי פרדי מרקיורי, ביונסה, שאקירה, זהבה בן, שירים מהמחזמר 'גריז' ושירים עכשוויים. היה הכל מהכל. היה מרגש לראות שהאירוע הצליח. 160 איש בערב דראג בנתניה זה 'וואו'. היה אפילו שולחן שלם של מורים ומורות, שבאו לגלות סולידריות אתנו. האירוע הזה נתן לנו דחיפה להמשיך ולארגן עוד אירועים בעתיד".

למרות החששות, הערב עבר בשלום: "פחדתי, כמובן, מתגובות אלימות, ודאגנו לשני מאבטחים, אבל הם נותרו חסרי תעסוקה", אומר אלרז.

תוכנית לאומית

פעילויות הקהילה הגאה בנתניה מתקיימות כחלק מתוכנית לאומית של החברה למתנ"סים, בשיתוף האגודה למען הלהט"ב, לאפשר התכנסויות ופעילויות של קהילות גאות בערים פריפריאליות יותר ברחבי הארץ, כדי לתת מענה לצרכים שלהן. לשם כך, החברה למתנ"סים מפעילה את התוכנית, למען הקהילה בנתניה, במתנ"ס נאות הרצל, שבו גם נערך הראיון. רכזת הבינוי של הקהילה הגאה בנתניה היא עפרי בן נון-טוראל (33), ביבליותרפיסטית (מטפלת באומנות באמצעות קריאה וכתיבה, נ"א), המתגוררת עם בת-זוגה ועם שלושת ילדיהן, תאומים בני חמש ותינוקת בת שנה.

עפרי בן נון-טוראל: "אם יש בנתניה 250 אלף תושבים, ועל פי הסטטיסטיקה 1 מתוך 10 משתייך לקהילה הגאה, המשמעות היא שיש כאן 25 אלף גאים שלא יודעים על קיומנו. אנחנו רוצים לאגד אותם"

"התנדבתי ב'איגי' ואני אקטיביסטית למען הקהילה", היא מספרת, "חסות ומימון של החברה למתנ"סים זה לא משהו מחתרתי, אלא לגיטימי. כל הפעילים אצלנו הם מתנדבים, שנמצאים בשלב של משפחה וקריירה, אבל יש גם רווקים ורווקות. מדי שבוע מתכנסים במתנ"ס כמה חברים, מכירים זה את זה ונוצרות חברויות. אנחנו ממפים את הרצונות והצרכים שעולים מהשטח, ומעלים רעיונות לפעילויות משותפות. היו כבר ערב סרט, פיקניק משפחות, הרצאה של גבר טראנס שסיפר על חייו ועל ההתמודדויות שלו, ובאחרונה מופע הדראג".

ערב הדראג. "זה היה וואו" | צילום: מתוך עמוד הפייסבוק "גאווה בנתניה"

הקהילה המקומית גם מנהלת עמוד פייסבוק ששמו "גאווה בנתניה", החל מאוגוסט אשתקד, וכבר יש לו 328 עוקבים, נכון ליום שלישי השבוע. "אנחנו ממש בתחילת גיבוש הקהילה, וגילינו שיש הרבה חברים שלא יודעים זה על זה, ואין להם מקומות מפגש", מפרטת בן נון-טוראל. "השמועה עברה מפה לאוזן, ואנחנו צריכים 'להוציא מהחורים' את החברים הנתנייתיים, שחושבים שאין פה שום פעילות להט"בית. כל הרעיון הוא, שאנשים לא יהגרו למקומות מרכזיים כמו תל אביב וחיפה, אלא יישארו קרובים למשפחה ולחברים, ויקבלו מענה לצורכיהם. הרצון שלנו הוא שיהיו כאן בסיס להיכרויות בין חברים, פעילויות משותפות ותחושת שייכות. אם יש בנתניה 250 אלף תושבים, ועל פי הסטטיסטיקה 1 מתוך 10 משתייך לקהילה הגאה, המשמעות היא, שיש כאן 25 אלף גאים שלא יודעים על קיומנו. אנחנו רוצים לאגד אותם".

"הדראג בחר אותי"

בעקבות ערב הדראג שהפיק אלרז, הוא הגיע למסקנה, שאכן יש תמיכה לקהילה בעיר. אבל לדבריו, התמיכה לא היתה תמיד חלק מחייו.

"למדתי ב'ריגלר', תיכון דתי בעיר, וכל החיים הייתי במסגרות חינוך דתיות, אף שהוריי חילוניים. הם פשוט האמינו שהחינוך שם 'טוב יותר'. בכיתה ז' נפוצה עליי שמועה שאני הומו, כשאני עצמי לא ידעתי שאני כזה. ספגתי הקנטות וחוויתי הומופוביה מצד הורים ומורים, עד שהיו לי אפילו מחשבות אובדניות. נזקקתי למקום מפלט".

איך הבנת שאתה נהנה להופיע כדראג קווין?

"מגיל צעיר נהניתי לנעול נעליים וללבוש שמלות של אמי ושל ואחיותיי. הייתי קונה ב'שושו' איפור ופאה, ומרגיש עם עצמי בנוח. אהבתי את זה, ונתתי לדמות הזאת את השם 'זוהר'. היא הוציאה אותי מהקושי של החיים. יכולתי לדבר אִתה בלי לדבר עם עצמי. היום, בזכותה, אני במקום גבוה יותר בחיים, ואני אומר לה תודה. היא האלטר-אגו שלי. אני לא בחרתי את הדראג, הוא בחר אותי".

עפרי בן נון-טוראל: "אנחנו יודעים שנתניה זו לא תל אביב. אם יהיה מצעד גאווה, הוא יהיה גרנדיוזי פחות ולא מוחצן. המטרה היא לא להתריס או לעורר פרובוקציה. אנחנו נתנייתיים בקבוצה, חלקנו גם גדלו פה ויודעים איך לפנות לקהל"

נציין, כי "דראג קווין" זו דמות בידורית, המגולמת על ידי גבר מהקהילה הגאה בלבוש נשי, המאמץ סטריאוטיפים נשיים, ואילו "דראג קינג" מגולמת על ידי אשה מהקהילה, הלבושה בביגוד הנחשב גברי.

מתי יצאת רשמית מהארון?

"בכיתה י'. כשמלאו לי 18, התחלתי להופיע ב'איגי' בתל אביב ובעוד ברים ומקומות אחרים. בניתי לעצמי שם ודמות, אבל בתעשיית הדראג שם נשמעו אמירות לא נעימות כלפיי, כנראה, כי חרה לאנשים שמישהו חדש מגיע לעיר. זה רק נתן לי דחיפה להמשיך הלאה, ולהראות מה אני שווה. האירוע בנתניה היה הפעם ראשונה שהנחיתי, והרגשתי שהיה לי מקום. פה אני יודע מה הקהל אוהב, אני מכיר את האנשים, כי אני אחד מהם, וזה היה מרגש מאוד להופיע בעיר שלי, למרות הסטריאוטיפים על האוכלוסייה בעיר. אחרי האירוע, פנו אליי בעמוד הפייסבוק של 'זוהר', קיבלתי פידבקים חיוביים, ואנשים שאלו מתי הערב הבא. גם בעלי המקום שהופענו בו תמך, והציע להפוך לבית הקבוע שלנו, ביום קבוע, כי ראו שהאירוע ממש הצליח".

צו הורות

בעמוד הפייסבוק השתתפו באחרונה בשמחתן של איריס ומיכל מרי-בטאט, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה הוציא להן לפני שבועיים צו הורות, המתייחס לתינוקת בת הארבעה חודשים שילדה איריס. "התחתנתי עם מיכל בשנת 2015, באירוע בלי כל סממן דתי. לבשנו שמלות כלה והחלפנו נדרים. בתעודות הזהות הסטטוס שלנו הוא עדיין 'רווקות'", מוחה איריס מרי-בטאט, מוזיקאית ומורה למוזיקה. "כששחף בתי נולדה, לא יכולתי לרשום את מיכל באופן אוטומטי כאמא שלה. כשהלכנו לרשום את שחף במשרד הפנים, התברר שרק אני יכולה לרשום אותה בתעודת הזהות שלי. פנינו לעורכת דין, הגשנו לה טפסים שמוכיחים שאנחנו זוג, כמו חשבון משותף ותמונות של החתונה, וקיבלנו צו הורות ממש מהר".

עופרי בן נון-טוראל עם בתה. "אנחנו בתחילת גיבוש הקהילה". צילום: אלבום פרטי

מה משמעות הצו?

"המשמעות היא, שעכשיו שחף רשומה בתעודת הזהות של מיכל בתור בתה, והיא אמא שלה באופן רשמי. הרישום חל רטרואקטיבית, בניגוד להליך אימוץ, שבו ההורה או ההורים מוגדרים ככאלה רק מרגע האימוץ. בסטטוס הנוכחי, אם חס וחלילה קורה לי משהו, מכירים במיכל כאמה של שחף. אילו לא היתה רשומה אצל מיכל, עלולים היו להעביר אותה לאמא שלי, לקרוב אחר, לאימוץ או לפנימייה. המדינה מתחילה להבין את צורכי השטח".

מה דעתכם על סלוגן הבחירות של אלי ישי: "כדי שלא יהיה ילד עם אבא ואבא"?

מרי-בטאט: "זה יותר מפוגע, זה פשוט מזעזע להשתמש בסיסמה כזאת. אין לי מילים. לא כך אמור פוליטיקאי לקדם את המצע ואת המפלגה שלו".

בן נון-טוראל: "אנחנו לא מכתיבים לאלי ישי מה זאת משפחה בעבורו, ולא צריכים שהוא יגיד לנו מהי משפחה בעבורנו. משפחות גאות כבר קיימות, כך שהמציאות מראה אחרת. זאת דווקא הזדמנות מצוינת להעלות את נושא קהילת הלהט"ב על סדר היום, אז תודה לך, אלי ישי".

מצעד הגאווה

בעמוד הפייסבוק שלהם מופיע מועד למצעד גאווה ראשון בעיר, 5 ביולי, אף שהמארגנים טרם פנו לקבלת אישור מהמשטרה ומהעירייה, ואולי אף לקבלת סבסוד.

"המצעדים בארץ נערכים לרוב בחודש יולי, אז בחרנו בו כמועד פוטנציאלי", מסבירה בן נון-טוראל. "חשוב שאנשים יידעו, שהקהילה בנתניה לא מקיימת רק פעילויות תרבות ופנאי, אלא גם פעילות פוליטית של הבאת מצעד הגאווה לעיר. אמנם לפני כמה שנים היה ניסיון לקיים מצעד, אבל הוא לא יצא לפועל. מצעד פירושו גם הכרה מצד הגופים הממסדיים — העירייה והמשטרה".

מרי-בטאט: "המצעד מבטא את הרצון שלנו בנראות: אנחנו קיימים, לא צריכים להסתתר, וזכאים לאותן הזכויות כמו כל אחד אחר. אני מחכה ליום שאירשם כ'נשואה' בתעודת הזהות, ולא אצטרך לשלם לעורכת דין כדי להוכיח שזוגתי היא האמא של הבת שלי".

יונתן אלרז: "אחרי האירוע פנו אליי בעמוד הפייסבוק של 'זוהר', קיבלתי פידבקים חיוביים ואנשים שאלו מתי הערב הבא. גם בעלי המקום שהופענו בו תמך והציע להפוך לבית הקבוע שלנו, ביום קבוע, כי ראו שהאירוע ממש הצליח"

בן נון-טוראל: "אנחנו יודעים שנתניה זו לא תל אביב. אם יהיה מצעד גאווה, הוא יהיה גרנדיוזי פחות ולא מוחצן. אנחנו נתנייתיים בקבוצה, חלקנו גם גדלו פה ויודעים איך לפנות לקהל. אנחנו מתכוונים לפנות לעירייה, שתתמוך במצעד ותממן לפחות את חלקו. ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, לא חייבת לנאום על הבמה, אבל שתהיה הכרה רשמית מהעירייה. אנחנו חלק מהעיר, מצביעים, משלמים מיסים ואזרחים מהשורה".

אלרז: "הציבור צריך להבין שאנחנו לא חוששים להביע דעה. אנחנו רוצים לחבר את הקהילה בעיר, כך ניצור 'וייב' גדול, ונוכיח שאנחנו לא קבוצה קטנה שמארגנת אירועים. אגב, מופע הדראג הקרוב ייערך ב-17 במרץ. שריינו ביומנים".