חוג כדורגל בנתניה. מסגרת לבני הנוער

לפני שלוש שנים פנתה גילת אורן (31) אל תומר ברזילי, סגן מנהל אגף הספורט בעיריית נתניה, שמשמש היום גם כממונה תחום מרכזי קהילה, ספורט ופנאי בעמותה לחינוך בלתי-פורמלי. היא ביקשה לפתוח חוג כדורסל לילדים עם צרכים מיוחדים. "הייתי מהילדים האלה שתמיד ידעו שיתעסקו בעתיד בספורט", היא מסבירה. שלוש שנים אחרי, הפרויקט שיזמה מתפשט לערים נוספות בישראל.

עם סיום לימודיה עשתה אורן שנת שירות שבמהלכה עבדה בבית כהן, הוסטל לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, והתנדבה באקי"ם כמדריכת כדורסל. בצבא שירתה כמד"סית וכקצינת אימון גופני, ובמהלך השירות יצאה לקורס מדריכי חדר כושר, שבו עבדה עם בחור עיוור. לאחר שהשתחררה נרשמה ללימודי חינוך גופני בווינגייט, בהתמחות בעבודה עם אנשים עם צרכים מיוחדים.

בשנתיים האחרונות ללימודיה, החלה לעבוד כמורה לחינוך גופני בבית הספר יהודה הלוי בנתניה, מסגרת לנוער עם צרכים מיוחדים. עם תחילת עבודתה שם פנתה לברזילי. "נראה לי הכי טבעי לשלב את שתי האהבות שלי, ספורט וחינוך מיוחד", היא מספרת.

משהסכים ברזילי לסייע בפתיחת החוג, הוקצה לטובת הפעילות אולם ספורט בשכונת דורה בנתניה. "היה לי חשוב שדווקא לחבר'ה משם תהיה מסגרת", היא מסבירה. כמו כן, דאגה אורן לארגן תרומות לכיסוי הוצאות ההשתתפות בחוג למשפחות שהתקשו לממן את הפעילות.

החוג רשם הצלחה, ואורן קיבלה הצעה לשמש כרכזת ספורט לאנשים עם מוגבלויות בעמותה לחינוך בלתי-פורמלי. היא התחילה בריכוז חוגים קיימים, כמו הליכה לעיוורים וקטרגל חירשים.

בו-זמנית נפתחו במסגרת המרכז של אורן, הפועל בצמוד לרווחה ולאגף החינוך המיוחד בעיר, עוד שלושה חוגים: כדורגל, זומבה וקרב מגע. אורן מספרת, כי מעבר לפעילות הספורטיבית יש לחוגים ערך חברתי: "בזכות החוגים, שההגעה אליהם היא בתחבורה ציבורית, למדו הילדים להתנייד באוטובוס ובמוניות שירות, ולימדו חברים אחרים. העצמאות שלהם השתפרה פלאים. נוצרה קבוצת חברים של המשתתפים בחוגים, שנפגשה אחר הצהריים גם בלי קשר לחוגים, דבר שהוא לא מובן מאליו לילדים האלה".

פעם בחודש מקיימות קבוצות הכדורגל והכדורסל של המרכז משחקים עם קבוצות הנוער של מכבי נתניה ושל אליצור עירוני נתניה, בהתאמה.

מלבד חוגי המרכז, אחראית אורן לחוגים נוספים מטעם העמותה לחינוך בלתי-פורמלי: חוגי קפוארה וקיר טיפוס לילדי החינוך המיוחד, כדורסל כיסאות גלגלים באימון דותן מישר שהיה מאמן נבחרת ישראל, כדורגל למתמודדי נפש בשיתוף עמותת מפעלות חינוך וחברה, ועוד.

עוד עוסקת אורן בשילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בחוגים רגילים.

באוגוסט 2016, בשיא פועלה, חוותה אסון אישי. "היה לי בן-זוג, היינו יחד חמישה חודשים, גרנו יחד. אהבה ענקית. חלום. חלום שנקטע ביום אחד", היא נזכרת. כשיצאו יחד לרכיבה על סוסים, נתפס הסוס של עומר, בן-זוגה אז, בגדר תיל. עומר נפל, הסוס נפל עליו וגרם לו לפגיעת ראש חמורה. הוא אושפז לשלושה שבועות ונפטר.

בעיצומה של התקופה הקשה שעברה, נתקלה אורן בנקודת אור בתחום המקצועי. רותם פיליפס, מארגון הרווחה העולמי - הג'וינט, ראה בקשת מימון שהגישה, התלהב מפועלה וביקש להיפגש. בדצמבר הקרוב הוא עתיד, בתמיכה ובמימון של הג'וינט, ליישם את רעיון מרכז הספורט של אורן בחמש ערים בארץ. 

"הורים רבים אינם שומעים על הפעילות שלנו, חשוב לי שיידעו שהאופציה קיימת", אומרת אורן. "רוב האוכלוסייה של החוגים כיום מגיעה מההוסטלים, שאליהם קל להגיע וליידע אותם על הפעילות. אנחנו מקווים מאוד שגם חבר'ה שגרים אצל ההורים יגיעו".

מוטי שעיבי, מנהל אגף הספורט, מסר: "גילת היא עובדת נהדרת ופורצת דרך עם הרבה נשמה, ניסיון וידע בתחום. תפקידנו הוא להצליח להציע תוכניות לכלל הציבור, בלי להתעלם מאנשים וילדים עם צרכים מיוחדים - אוכלוסייה שחייבים לתת לה במה. בשיתוף העמותה לחינוך בלתי-פורמלי הצלחנו להתאים להם פעילויות ספורטיביות, ולחולל שינוי עצום לילדים ולהורים".

מהעמותה לחינוך בלתי-פורמלי נמסר: "אנו נמשיך להעניק לגילת את המשאבים הדרושים כדי להמשיך את הפעילות המבורכת המשמשת מודל בכל הארץ".