הישיבה התיכונית בני עקיבא בנתניה תפצה מורה וטכנאי מחשבים שעבד בשורותיה ונפגע בגבו כאשר הרים מסך מחשב, בכ-528 אלף שקלים. כך פסק החודש בית משפט השלום ברמלה, בעקבות תביעת נזקי גוף שהגיש המורה, באמצעות עו"ד יהודה אדרי.

מחשבים | צילום: shutterstock

התובע, כיום בן 49, עבד בישיבה במשך כשלוש שנים, עד מועד התאונה. על פי התביעה, בחודש דצמבר 2006, במהלך עבודתו, הוא הרים מסך מחשב כבד וחש דקירה בגבו וכאבים עזים, שבגינם התקשה לעמוד ואף ללכת. המורה פנה למוקד אורתופדי של קופת חולים, שם טופל על ידי זריקת וולטרן והומלצו לו טיפול נגד כאבים, מעקב אורתופדי ומנוחה בת שלושה שבועות.

המורה חזר לעבודתו, אך עקב החמרה בתלונותיו על כאבים, עבר כעבור ארבעה חודשים פרוצדורה ניתוחית של צריבת דיסק. בהמשך, עבר ניתוח נוסף, לכריתת הדיסק. הוא טופל בתרופות, וכן בטיפולי פיזיותרפיה ורפואה אלטרנטיבית. לטענתו, בעקבות הפגיעה הוא נאלץ להפסיק לעבוד, נזקק לטיפולים רפואיים ובסופו של דבר יצא ממעגל העבודה לחלוטין.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לו 30 אחוזי נכות. מנגד, ישיבת בני עקיבא הכחישה את קרות האירוע, סברה כי לא הוכחה התרשלות ואף חלקה על שיעור הנזק שנקבע לעובד שלה לשעבר.

"ביום התאונה נדרשתי להחליף כ-15 מחשבים, כולל מסכים ישנים, באופן רצוף, מהמעבדה הראשית למחסן המחשבים, שממוקם חצי קומה מטה בתוך המעבדה", מסר התובע בעדותו, "כאשר הרמתי את המסך השמיני, אם אינני טועה, חשתי בגבי כאבים עזים, שבגינם התקשיתי לעמוד ו/או ללכת".

העובד אף העיד כי טילפן למנהל הישיבה לאחר הפגיעה, אך זה לא ענה לו, ולכן טילפן לאחראית כוח האדם בישיבה וסיפר לה שהוא בדרך למוקד האורתופדי.

"מחקירתה של מנהלת כוח האדם עולה, כי בניגוד לאמור בתצהיר מטעמה, שלפיו התובע פנה אליה טלפונית ימים מספר לאחר האירוע, הרי שהוא צילצל לדווח לה על התאונה מיד לאחר התרחשותה", כתבה השופטת שרון צנציפר-הלפמן בפסק הדין, "עדותה מחזקת, אפוא, את גרסת התובע הן באשר לקרות התאונה, הן באשר לפעולות שביצע אחריה".

מנהל הישיבה דאז העיד, כי לא נודע לו על האירוע "במיידי", אלא רק ימים ספורים לאחר התאונה, אז כבר נמסר לו שהעובד נפגע במהלך עבודתו, וכן נמסר לו אופן הפגיעה.

"הוכח, כי היה מדובר במסכים כבדים, שמשקלם לכל הפחות (לפי מומחה מטעם הישיבה) כ-19.6 ק"ג...", כתבה השופטת, "התובע נדרש להרים את המחשבים ולהיטלטל עמם בלי שסופקו לו אמצעי עזר, שיבטיחו כי ניוד המסכים לא יסב לו פגיעה, ובלי שנקבע נוהל עבודה מסודר שעל-פיו התובע ייעזר באחר. הישיבה אף לא הדריכה את העובד בדבר הסיכונים הכרוכים בהרמת מחשבים אלה ובנשיאתם".

עם זאת, קבעה השופטת לעובד אשם תורם בשיעור 15 אחוזים, "בשים לב שניוד המחשבים ונשיאתם היו חלק מדפוס עבודתו, היה עליו להיות ערני לסיכונים הכרוכים בפעולות אלה ולהישמר מפניהם. הוא לא ביקש עזרה וממילא לא נענה בשלילה".

סכום הפיצוי המקורי שפסקה השופטת לטובת העובד נאמד ב-1.56 מיליון שקל, אך בניכוי דמי הפגיעה וקצבת הנכות שקיבל ויקבל מהביטוח הלאומי לשארית חייו (בסביבות 800 אלף שקל), ובניכוי האשם התורם שנפסק לחובתו, מגיע הסכום לכ-528 אלף שקל.

עו"ד הרב אברהם גוגיג, יו"ר עמותת ישיבת בני עקיבא נתניה, מסר: "הארוע נשוא פסק הדין הינו תביעה בגין תאונת עבודה משנת 2006. באותה עת לא הייתי עדיין יו"ר העמותה, לא הייתי מעורב כלל בעניינים השוטפים ולמעשה כל העניין נודע לי לראשונה מפנייתכם. כפי שאני מבין מפסק הדין, העובד שהרים מסכי מחשב טען לנזק בגב. הנתבעות, הישיבה וחברת הביטוח, הכחישו את קרות הארוע ודחו כל טענה בגין התרשלות שלהן. בית המשפט קיבל חלקית מאוד את התביעה (כרבע ממנה) ולישיבה יש כיסוי ביטוחי מלא על הנזק".

 

"התובע נדרש להרים את המחשבים בלי שסופקו לו אמצעי עזר"

המחשה: Shutterstock

 

עו"ד יהודה אדרי

 

ניר איסקוב