אימלדה ודוד. "התגעגעתי לאימא כל השנים, היה קשה, רציתי לבוא לישראל" | צילום: אסף פרידמן

בוקר של סוף חודש יוני, תחילת החופש הגדול. אדם שקד, גבר בשנות ה-50 לחייו, חבוש כיפה לראשו, פותח לי את דלת ביתו. הוא בדיוק מכין ארוחת בוקר, וריח נעים של מאפים עולה מהדירה, המשקיפה על חוף הים של נתניה.

אשתו אימלדה, בת גילו, לבושה בשמלה ארוכה ובכיסוי ראש, קמה לקראתי בחיוך רחב וקוראת לבנה המתבגר, דוד, לצאת מחדרו ולהצטרף אלינו. על השטיח בסלון יושבת הבת איילה, בת חמש וחצי. היא מציירת את אבא שלה ובדיוק תוהה אם להוסיף לפנים שלו גם ריסים. במבט ראשון, משפחה רגילה ומאושרת, ישראלית-מסורתית, מתחילה עוד יום שגרתי של חופשת הקיץ. אלא שהשגרה של משפחת שקד רחוקה מלהיות רגילה. דוד, בן ה-18, מצוי בסכנת גירוש מהארץ, ושגרת חייהם של בני משפחת שקד כוללת בשנים האחרונות עתירות, דיונים, בתי משפט וביקורים חוזרים ונשנים ברשות האוכלוסין וההגירה, אשר מנהלת נגדם, לדבריהם, מלחמת חורמה.

נגד הממסד

אדם ואימלדה נפגשו לראשונה בשלהי שנת 2001, הוא ראה אותה בוכה ברחוב ושאל אם היא צריכה עזרה. היא סיפרה לו שהגיעה לישראל כמה חודשים קודם לכן, עם אשרת עבודה סיעודית, כדי לכלכל את בנה מנישואים קודמים, אז בן כשנה וחצי, שנשאר בפיליפינים. היא סיפרה לאדם שהיא מתגעגעת לבנה מאוד. "הפגישה שלנו לא הייתה מקרית. כנראה בורא עולם שלח אותנו זה לזו", אומר אדם. לאחר פגישתם זו, נשארו השניים בקשר. עם הזמן הם התאהבו, ובשנת 2002, לאחר שמעסיקתה של אימלדה נפטרה, עברו לגור יחד.

בד בבד עם התאהבותה באדם, אימלדה הלכה והתאהבה גם במסורת היהודית. אמו של אדם, זכרה לברכה, לימדה אותה את הלכות האישה היהודייה. אימלדה למדה להכין מאכלים כשרים, והחלה לשמור שבת ומצוות. "ככל שלמדתי יותר, כך הרגשתי קרבה רבה לדת היהודית, חייתי כיהודייה ורציתי להיות יהודייה לכל דבר, גם על הנייר", היא מספרת, אלא שכאן החלה מלחמתה נגד הממסד בישראל. "רציתי להתגייר ולהפוך לאזרחית מן השורה, במדינה שבה מצאתי בית. להיות זכאית לגור כאן מתוקף היותי יהודייה. אסרו עליי להפוך לאזרחית כי אני לא יהודייה, ואסרו עליי להפוך ליהודייה כי אני לא אזרחית".

אימלדה: "הטעו אותנו. אמרו לנו שלא כדאי לנו להביא את דוד לכאן כי זה יכול לפגוע באזרחות. יכולנו כבר מזמן להיות אחרי זה ולחסוך לנו ולדוד שנים של סבל וגעגועים"

צילום: אסף פרידמן

מעל הקשר הזוגי של השניים, שהלך והתחזק, ריחף כל העת הפחד מגירושה של אימלדה, שאשרת העבודה שלה פגה בינתיים. "ניהלנו מלחמות קשות עם רשות האוכלוסין וההגירה. בשלב מסוים אמרו לי שם 'מה אתה צריך את כל זה? למה שלא תמצא לך ישראלית?' נעלבתי עד עמקי נשמתי מהחדירה הזאת לחיינו. התישו אותנו. למה מגיע לי לקבל יחס כזה? למה אני צריך לספק הסברים על האישה שבה התאהבתי?", אומר אדם.

בשנת 2004, הגישו השניים בקשה להסדרת מעמדה של אימלדה בישראל מכוח חייהם המשותפים. בקשתם אושרה, לאחר תלאות רבות, רק שלוש שנים לאחר מכן. אימלדה קיבלה מעמד של תושבות ארעית, המקנה לה את האישור להישאר בארץ כבת-זוג של אדם, ואף מעניקה לה זכויות מכוח הביטוח הלאומי וביטוח בריאות, כפי שזכאים אזרחי ישראל. ב-2011, נישאו בני הזוג בחתונה אזרחית בקפריסין, ושלוש שנים אחר כך נולדה בתם המשותפת, איילה. עם לידתה של איילה, הצליחה אימלדה לקבל סוף כל סוף את האזרחות המיוחלת, שלאחריה עברה גיור כהלכה. האזרחות, כך מספרת אימלדה, הייתה חשובה לה כל כך, כי חשבה שלאחר שתקבל אותה, היא תוכל להביא לארץ את בנה היחיד, דוד, שאותו השאירה, כאמור, בפיליפינים.

איחוד משפחות

דוד נולד בפיליפינים בשנת 2000, בשם צ'ארלס. כשהיה בן שנה וחצי, הבינה אמו, יתומה מאם ומאב, שזה עתה התגרשה מאביו, שעל מנת לפרנס את בנה היא חייבת לטוס לעבוד בישראל. על ההחלטה להשאיר את בנה מאחור היא מספרת בדמעות:  "עשיתי את זה רק בשבילו, רציתי להיות מסוגלת להביא לחם לפיו".

אביו של דוד נטש אותו, ודוד חי במשך כמה שנים חי בבית דודתו. לימים, אדם רכש בעבורו בית בפיליפינים, שבו התגורר עם מטפלות מתחלפות. הוא גדל להיות ילד מופנם, התקשה בלימודים ונפל קורבן להתאכזרות של חבריו לכיתה. "התגעגעתי לאימא כל השנים, היה קשה, רציתי לבוא לישראל", הוא מספר. כשאמו קיבלה מעמד של תושבות ארעית, ויכלה לצאת מהארץ ולשוב אליה בלי בעיה, הוא היה כמעט בן שבע. ביום הולדתו באותה השנה, היא טסה לבקר אותו לראשונה. "ראיתי אותו והתרגשתי כל כך, לא רציתי לעזוב אותו", אומרת אימלדה. "בכיתי הרבה, רציתי שיהיה לידי".

אדם: "בשלב מסוים אמרו לי 'מה אתה צריך את כל זה? למה שלא תמצא לך ישראלית?' נעלבתי עד עמקי נשמתי מהחדירה הזאת לחיינו. התישו אותנו. למה מגיע לי לקבל יחס כזה?"

בשנים שלאחר מכן, הגיע דוד מדי פעם לבקר בארץ. הביקורים כללו מטפל שהתלווה לדוד, שכן החוק בפיליפינים אוסר על יציאת קטינים מהארץ לבדם. את העלות מימן אדם, שכן הוא רואה בדוד, לדבריו, בן לכל דבר ועניין. "היה קשה כל כך להיפרד ממנו בכל פעם, ללוות אותו אל שדה התעופה. נמל התעופה בן גוריון הפך בעבורי למקום טראומטי", אומרת אימלדה.

ב-15 ביולי 2014, הגיעה ההודעה המיוחלת, שאימלדה נרשמה כאזרחית במרשם האוכלוסין הישראלי. מבצע "צוק איתן" בדיוק התחיל אז, ואדם היה מגויס בצו 8. "ביום שחזרתי הביתה מהמילואים, טסתי להביא את דוד. להגיע לפיליפינים היה קשה מבדרך כלל, אבל הייתי נחוש לאחד את המשפחה שלי. התרגשתי כל כך שסוף סוף נוכל לנוח מהתלאות ולחיות יחד", הוא מספר.

אבל גם אז, הם לא מצאו שקט. הנוהל קובע כי "קטין נלווה" הוא רק מי שנלווה לאמו בטרם היא מקבלת אזרחות ובטרם יש לה מעמד קבוע בישראל. דוד, התברר, אינו עומד בקריטריונים. הסיבה: הוא הגיע לישראל לאחר שאמו כבר קיבלה את האזרחות. אילו היה מגיע לפני כן, כשאמו החזיקה רק במעמד של תושבת ארעית, הוא היה רשאי להישאר כאן לצמיתות.

צילום: אסף פרידמן

"זה אבסורד, שאף אחד ברשות האוכלוסין וההגירה לא טרח ליידע אותנו, כשקיבלתי מעמד של תושבת ארעית, שאני יכולה להביא את הבן שלי לארץ", אומרת אימלדה. "הטעו אותנו. אמרו לנו שלא כדאי לנו להביא את דוד לכאן, כי זה יכול לפגוע באזרחות. יכולנו כבר מזמן להיות אחרי זה ולחסוך לנו ולדוד שנים של סבל וגעגועים", מספרת אימלדה ודמעות בעיניה. "זה אבסורד. על פי החוק אנשים בלי אזרחות, שאין להם כל כוונה להתגייר, יכולים להביא את הילדים שלהם לישראל, ואני, שקיבלתי אזרחות ועברתי גיור, לא יכולה. לא מתקבל על הדעת שאזרחית ישראלית תקופח בישראל רק כי היא אזרחית".

"מאז שהילד הגיע לארץ התחילו שוב התלאות", אומר אדם, "לא רצו לתת לו אשרת שהייה בארץ, ואמרו לנו לבקש סיוע הומניטרי. למה שנבקש סיוע הומניטרי? הוא לא פליט ולא מסכן, לא צריך לרחם עליו, הוא הבן של אימלדה, הוא כמו הבן שלי. אילו היו טורחים להסביר לנו שאימלדה לא תוכל להביא אותו כשהיא אזרחית, היינו מביאים אותו עוד כשהייתה במעמד של תושבת ארעית. לא הגיוני שבגלל שאימלדה אזרחית היא מקבלת עונש".

אין כוחות

בינתיים, דוד עבר גיור אורתודוקסי כהלכה. במשך שלוש שנים למד בישיבה ובגיל 17 וחצי עבר ברית מילה. אחר כך, השתבץ בכיתת עולים בתיכון אורט לייבוביץ, למד עברית וצבר חברים, אך בכל זאת נמנע ממנו להיות ישראלי מן המניין. "קבוצת הרובוטיקה שבה הוא השתתף בבית הספר נסעה לתחרות ביוסטון, והוא לא יכול היה לנסוע אִתם, כי חששנו שהוא לא יוכל לחזור לארץ. הוא גם החל לשחק בקבוצת הכדורגל 'מכבי השרון', אבל לא יכול היה להמשיך כי לא התאפשר להנפיק לו כרטיס שחקן, כי הוא לא אזרח", מספרים ההורים. "אף קופת חולים לא מסכימה לבטח אותו, כי הוא לא אזרח, וכשהוא חולה אנחנו נאלצים לטפל בו בבית. בפעמים שנסענו לחו"ל כולנו יחד, כמשפחה, הוא נאלץ להישאר בארץ לבד. הוא חולם להתגייס לצבא, כמו חבריו, אבל הוא לא יכול".

בהגיע דוד לגיל 18, בשנה שעברה, הוצא לו צו בית משפט הקובע כי ב-15/7/2018, עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון, עליו לעזוב את הארץ. בני הזוג הגישו עתירה לבג"ץ באמצעות עורכת הדין יעל כץ, כדי שיתאפשר לדוד להיות אזרח. בתגובה, רשות האוכלוסין וההגירה דרשה לגרש את הילד מיד. "ניסינו להגיע להבנה שאנחנו לא נגיש את הבג"ץ והם לא יגרשו את הילד, מה גם שהוא התגייר בינתיים", מספר אדם. "השופטת ביקשה מרשות האוכלוסין וההגירה לנסות למצוא דרך להיטיב עם המשפחה, הם הביעו הסכמה ואנחנו, כמחווה של רצון טוב, משכנו את העתירה מבג"ץ, אבל הם לא ביטלו את התביעה, לא עמדו בהתחייבויות שלהם". כעת, בני הזוג מצליחים אמנם, במאמצים רבים, לקבל הארכות לצו הגירוש, אך הפסיקה שקובעת, כי בשלב מסוים דוד יצטרך לעזוב את הארץ, נותרה בעינה.

"בספר התורה, הקדוש לעם ישראל, שאנחנו נשבעים עליו בבית המשפט, כתוב 'צדק צדק תרדוף', לא ראיתי אף פסוק שאומר 'חוק חוק תרדוף' והחוק כאן הוא נעדר צדק", אומר אדם. "החיים שלנו אינם חיים. אימלדה לא ישנה, זה משפיע לה על הבריאות. איילה שואלת אותנו למה רוצים לגרש את אח שלה ואין לנו תשובות, גם אנחנו לא באמת מבינים מה גורם לאנשים להתנהג בצורה כזאת, שנוגדת כל היגיון מוסרי. אנחנו נחושים בדעתנו לעשות הכול כדי שדוד, שהוא חלק אינטגרלי מהמשפחה שלנו, יישאר אתנו בארץ, אבל בכנות, הם כבר גומרים לנו את הכוחות".

רשות האוכלוסין:"טענות המשפחה נדחו בבית המשפט"

"בעניינם של בני משפחת שקד התנהלו כמה הליכים בערכאות משפטיות שונות. פסק הדין האחרון ניתן ביום 3/6/19, על ידי בית המשפט המחוזי, ולפיו על צ'ארלס לצאת מישראל עד ליום 15/7/19, תוך שניתנה לו תקופת התארגנות משמעותית וזמן להשלים את חוק לימודיו. בניגוד למצוין בפנייה, לא התנהל כל הליך בעניינם של בני המשפחה בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, וכפועל יוצא מכך, לא הושגו הסכמות כלשהן בין הצדדים שרשות האוכלוסין הפרה. הטענות, אשר מועלות במסגרת הפנייה בנוגע להתנהלות נציגי רשות האוכלוסין וההגירה, כבר הועלו, נדונו ונדחו במסגרת ההליכים המשפטיים, תוך שנקבע מפורשות כי התנהלות בני המשפחה בכל הנוגע להסדרת מעמדו של צ'ארלס רובצת לפתחם".