ליהי כהן. "הייתי בהלם" | צילום: תומי הרפז

ליהי כהן בת ה‑20 רגילה שהמראה החיצוני שלה גורר לעיתים הערות מאנשים ברחוב, אך גם היא לא חשבה שתיפול קורבן למתקפה גידופים מצד לקוחה, שאותה ביקשה לשרת במרכול המקומי ברעננה שבו היא עובדת כקופאית.

בפוסט כואב שפירסמה השבוע אמה, איילת, בפייסבוק, בניסיון להבין את עזות המצח של אותה הלקוחה, היא כתבה: "שאלת אותה אם יש קופאית אחרת, כי את לא מוכנה לקבל שירות ממישהי עם ברזלים בפנים, כי זה מגעיל ומכוער. בתי ענתה לך בנימוס שרק היא עובדת במשמרת הבוקר. את המשכת ואמרת לה: 'אני לא מסוגלת להסתכל עלייך, את מכוערת'. שני לקוחות התערבו ואמרו לך לדבר אליה בכבוד, ואת ענית להם שהיא נראית 'כמו בהמה, פרה'. בתי הבליגה ואמרה לך שכדאי לעצור את השיחה, כדי שלא תידרדר למקומות לא נעימים. אבל את המשכת והבת שלי שתקה... שתקה אבל נפגעה עד עמקי נשמתה.

"מי את שתעירי למישהי שיכולה להיות הנכדה שלך הערות כאלה פוגעניות? למה את חושבת שיש לך הזכות לדבר אל מישהו בצורה כזאת? אני גאה בבת שלי שלא ירדה לרמה שלך, ולא ענתה לך באותה השפה שבה דיברת אליה. אני גאה בבת שלי, שלמרות שהיא צעירה עם פירסינג, יש לה דרך ארץ וכבוד לזולת, מה שלך, גברת, בלי ספק אין. לפעמים מאחורי 'גברת נכבדה' מסתתרת... איך קראת לה? בהמה... אל תתני לחיצוניות להטעות אותך, לפעמים מאחורי ה'ברזלים' מסתתרת נפש רכה וטהורה".

הבת, שחוותה את מסכת העלבונות, היא בוגרת בית הספר אמי"ת רננים ברעננה, בת למשפחה שחזרה בתשובה, וכיום חוזרת בשאלה. היא מספרת, כי מה שהגעיל כל כך את הלקוחה הנרגזת היו עגיל בשפה התחתונה, עגיל נוסף בגבה, נזם באף, ושיער צבוע שחור-כחול.

עד לפני שלוש שנים היא התגוררה עם אמה ואחותה בתל מונד, ולפני כן בחצור הגלילית, שם היתה סולנית בלהקת רוק ("המוזיקה היא חלק מחיי"). אחרי הלימודים עבדה עם בני נוער בסיכון בראשון לציון, במסגרת שירות לאומי ("זו היתה חוויה מדהימה") ועם שחרורה עבדה בבית מאפה, למדה ספרות ואיפור ("זה מקצוע יצירתי"), עבדה תקופה קצרה במספרה ("עוד לא ויתרתי על זה") וזה כחודשיים שהיא עובדת כקופאית במרכול פרטי ברעננה.

"זו לא הפעם הראשונה שמעירים לי על המראה שלי - על הפירסינג והשיער, ברחוב או במרכול, אבל אף פעם לא דיברו אתי באופן מעליב ומשפיל כל כך", היא אומרת כשהיא משחזרת את האירוע. "הלקוחה שפגעה בי, אשה כבת 65, הגיעה לקופה עם הבת שלה, שכל הזמן ציחקקה במבוכה, ולא הביעה כל הסתייגות מדברי אמה. הייתי בהלם ולא הגבתי. כשמנהל המרכול הגיע וסיפרתי לו על התקרית, הוא אמר לי שהייתי צריכה להגיב. שתי נשים שהיו בתור ניסו להגן עליי, האחת העירה שלא יפה לדבר כך, והשנייה החמיאה לי שהעגילים והנזם דווקא יפים מאוד".

גם איילת, אמה של ליהי, מפרגנת למראה של בתה. "אין לי בעיה עם פירסינג. גם לי היה עגיל בגבה ועדיין יש לי נזם באף. יש כאלה שאני פחות אוהבת, אבל אם זה מה שעושה לה טוב ועוזר לה לבטא את עצמה - אני אִתה. לפעמים צעירים צריכים להוציא החוצה את השגעונות והתסכולים שלהם, ומוטב שיוציאו את זה בפירסינג ובצבע בשיער, ולא בהתנהגות פרועה ובשימוש בסמים".