"לפעמים שואלים אותי מה זה אוטיסט ואני מסביר שזה קושי בתקשורת, שאני קצת חולם כשמדברים אתי ואומר דברים לא קשורים, או חוזר על אותו הדבר פעמיים".

כך אומר השבוע עומר פנחסי, שעם חברו אלמוג מסיקה, הופיע באחרונה בכנסת, בפני חברי הוועדה לזכויות הילד, בדיון מיוחד שנערך בנושא. פנחסי ומסיקה, שניהם בני 15, לומדים בכיתה ט' בבית הספר אורט גוטמן בנתניה, בכיתת תקשורת המיועדת לתלמידים על הרצף האוטיסטי.

השניים בולטים במיוחד ביכולותיהם המוזיקליות, וחברים בהרכב הרוק של עמותת Imagine, העוסקת בהעצמה אישית באמצעות מוזיקה לנוער ולבוגרים עם צרכים מיוחדים. הם שרו בוועדת הכנסת, שכללה פאנל של חברי כנסת בראשות חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון ובני נוער מכל הארץ, את השיר "מכתב לאחי" של עילי בוטנר.

אלמוג מסיקה ועומר פנחסי. "החברות שלנו הפכה לחזקה מאוד" | צילום: אסף פרידמן

"בחרנו בשיר הזה כי הוא נוגע בנו", מסביר פנחסי השבוע. "אני חושב שזה שיר שיכול לתמוך באנשים. יש שם המילים 'בסוף הדרך עוד תהיה מאושר', שזה אומר שהדרך ארוכה, אבל אם תשרוד את כולה ולא תוותר, בסוף תתגאה בעצמך".

מסיקה מוסיף, כי ההופעה היתה מרגשת מאוד, להם ולחברי הפאנל: "אפילו גרמנו לחברי הכנסת להפר את אחד החוקים של הכנסת ולמחוא כפיים, למרות האיסור", הוא אומר.

סיבוב הופעות

עילי בוטנר, ששמע על הופעתם של השניים בשיר שלו, התרגש מאוד והזמין אותם להופיע אתו, והוא לא היחיד - גם קובי אפללו ועידן רייכל כבר הספיקו להתעניין בנוגע לשיתוף פעולה, והאחרון אף בחר בהם להשתתף בקליפ לשירו "לפני שייגמר", שיוקרן בפסטיגל.

החיבור של מסיקה ופנחסי למוזיקה התחיל מגיל קטן. פנחסי מספר שכבר בגיל ארבע אביו היה מצלם אותו ליוטיוב כשהוא שר. בכיתה ז' החל לנגן בגיטרה ובכיתה ח' באורגן, ובאחרונה החל להשתתף גם בשיעורי פיתוח קול. כיום הוא אוהב במיוחד את מייקל ג'קסון, "בגלל צעדי הריקוד שלו", ואת הזמר דניאל עמית, שפרץ בתוכנית ריאליטי והוא בעצמו על הרצף האוטיסטי.

"הוא המודל לחיקוי שלי. אני מרגיש שיש לנו הרבה במשותף. הוא שר שירים על עצמו, על החוויה שלו כאוטיסט, והוא מציג את זה בצורה חיובית ולא מפחידה. אנשים לא כל כך מבינים, אבל הוא מצליח להסביר את זה ממש טוב", הוא אומר.

מסיקה מספר, שמילדות המוזיקה היתה בעבורו גורם מרגיע: "כשהייתי קטן הייתי תוקפן מאוד, הייתי כל הזמן כועס ועצבני ולא הצלחתי אפילו לשבת. כששמעתי מוזיקה, זה סידר לי את המחשבות והרגיע אותי. השירים שהרגיעו אותי במיוחד היו של אברהם טל, למשל השיר 'אורות'".

בבית הספר, הוא מסביר, למד דרכים נוספות להירגע: "יש למשל את ה'אום', שזו מנטרה הינדית. זה מרגיע מאוד. מי שעושה מדיטציה ואומר 'אום' שלוש פעמים ברצף, יכול להרגיש שהוא במרכז היקום", אומר מסיקה, ומדגיש, כי המוזיקה נשארה אהבתו הגדולה. כיום הוא שר בצורה מקצועית, מנגן בחצוצרה, ובעקבות חברו פנחסי קיבל השראה ללמוד גם נגינה בגיטרה.

יוגה ומדיטציה

מי שהניעה את השניים לכך היא מנהלת חטיבת הביניים של אורט גוטמן, עליזה בילו, שמספרת כי כשקיבלה לידיה את הניהול, הקדישה מחשבה רבה לערכים שהיא רוצה לקדם אצל התלמידים: כבוד הדדי, מעורבות בקהילה וקבלת השונה. אלה הפכו עם השנים למוטו של בית הספר.

אלמוג מסיקה ועומר פנחסי | צילום: אסף פרידמן

לפני כעשר שנים פנו ארגון מת"י (מרכז תמיכה יישובי) נתניה ומשרד החינוך אל בילו, בהצעה לפתוח בבית הספר כיתת תקשורת ראשונה בחינוך העל-יסודי בעיר, שתיועד לתלמידים על הרצף האוטיסטי, ותשים דגש על הקניית יכולות תקשורתיות ובין-אישיות.

"אני מאמינה שכדי לקבל ולכבד את האחר צריך להכיר אותו, וזאת היתה הזדמנות מצוינת לממש את ה'אני מאמין' של בית הספר. כמובן עניתי מיד בחיוב. היום יש לנו כיתת תקשורת בכל שכבה, ואני יכולה לומר בפה מלא שבית הספר נתרם מהתלמידים האלה לא פחות ממה שהם נתרמים ממנו", אומרת בילו.

עדי ורמן, אחת ממחנכות כיתת התקשורת של שכבת ט' בבית הספר, מספרת שהצוות עובד עם התלמידים בעיקר על החיבור לקהילה ועל קבלת העצמי: "זה נעשה באמצעות הנחלה של המון מודעות, יוגה ומדיטציה, חיבור לגוף ולנפש. מעבר לשיעורי הליבה לומדים עוד שעות של תקשורת בין-אישית, וגם בלימודי הליבה עצמם אני מנסה להכניס תכנים שקשורים להיטמעות בחברה.

"אם לומדים תנ"ך, למשל, נדבר על רגש ועל היחסים בין הדמויות בסיפור. חשוב לי מאוד לתת לתלמידים כלים. יש לי תלמידים שאומרים 'אני לא רוצה להיות חבר של כולם', אז אני אומרת 'אתה לא חייב, אבל בכל זאת תדע איך, תדע שהאפשרות קיימת'".

כמו בכיתות הרגילות בבית הספר גוטמן, המתמחות בתחומים שונים כמו סייבר ואומנות, כך גם תלמידי כל אחת מכיתות התקשורת בוחרים לעצמם נושא שהם מתחברים אליו, ובו הם מעמיקים מעבר ללימודי הליבה.

תלמידי הכיתה של ורמן בחרו להעמיק בתחום המוזיקה, האהוב עליהם במיוחד, דבר שניכר לעין ברגע שנכנסים לכיתה. בצד העיטורים על הקירות המעודדים תקשורת בין-אישית, הקשבה ופיתוח תחושת מסוגלות עצמית, תלויים פוסטרים של מוזיקאים האהובים על התלמידים, כדוגמת הביטלס. "מתוך החיבור שלהם למוזיקה, אני מוצאת מקום ללמד אותם גם על תקופות ומושגים שונים בהיסטוריה, דרך האומנים של אותה התקופה", מסבירה ורמן.

החלום שלהם

פנחסי ומסיקה חברים בהרכב הרוק של עמותת Imagine. "אימג'ן משמעו לדמיין, כמו השיר של ג'ון לנון", אומר מסיקה, ופנחסי מוסיף: "העמותה נקראת על שם השיר, ובשיר מדמיינים עולם שבו כולם חיים בשלום זה עם זה. אני חושב שזאת אחת מהמטרות של העמותה".

בוטנר. "כזה ביצוע עוד לא היה" | צילום: יוסי דוס סנטוס

החיבור שלהם למוזיקה, כך הם מספרים, הוא גם זה שיצר את החיבור ביניהם: "למדנו ביחד מכיתה א', אבל לא דיברנו כל כך. בכיתה ז' היה קריוקי בבית הספר, הופענו יחד בשיר 'סלסולים' של סטטיק ובן אל, ומאז אנחנו החברים הכי טובים", אומר פנחסי, ומסיקה מסכים: "החברות שלנו הפכה לחזקה מאוד, וגם אם ירצו שאני אופיע לבד, אני תמיד ארצה את עומר אתי, שנהיה צמד, כמו סטטיק ובן אל. ואם כבר מדברים על כך, המחנכת שלנו אמרה לנו שאני ועומר על סף פריצה.

"אנחנו נרגיש שאנחנו בפריצה אמיתית אם נופיע בקיסריה", הוא עוצר וחושב לרגע, ואז מסביר: "בעצם קיסריה זה רק חלום קטן. החלום הכי גדול שלי דווקא לא קשור למוזיקה, אני יכול להגיד אותו במשפט  - שיהיה שלום על פני האדמה. זה משפט מהשיר 'אלוהים נתן לך במתנה' של איתן מסורי, טוב, אולי זה כן קשור למוזיקה אחרי הכל".

"החלום שלי," אומר פנחסי, "זה שאני אצליח להסתדר בעולם למרות שאני אוטיסט, שיקבלו אותי כמו כולם, שיקבלו אותי כמו שאני".

"הם מקסימים ומוכשרים"

כששמע הזמר עילי בוטנר על הופעתם של שני התלמידים בוועדה בכנסת עם השיר "מכתב לאחי", שאותו כתב והלחין, הוא התרגש עד דמעות.

בפוסט שפרסם בנושא בעמוד הפייסבוק שלו, כתב: "עומר ואלמוג הם נערים מקסימים, מוכשרים, מצחיקים ומיוחדים. השיר הזה, אתם יודעים, נכתב על כל אותם מיוחדים ושונים, והנה בכנסת ישראל, בוועדה המיוחדת לזכויות הילד, שרים ומנגנים אותו בגיטרות שני נערים מיוחדים, ומרסקים לכולם את הלב.

"אני רוצה לציין את חברת הכנסת יפעת ביטון-שאשא, שברגישות וברוחב לב, נתנה לעומר ולאלמוג את המקום הזה, בשמם של כל המיוחדים". עוד ציין בוטנר, שמאז שהשיר יצא הוא זכה להרבה ביצועים ״אבל כזה עוד לא היה״, לשון הפוסט.