פרץ: "השיטה בספורט בישראל דפוקה"

במשך עשרות שנים היה מועדון הטניס של מכבי נתניה המרכז היחיד בעיר עבור הורים שחלמו שילדיהם יהפכו להיות הרוג'ר פדרר הבא.

לפני כחצי שנה הוקם בעיר מועדון חדש - גולדן טניס, שפועל בקאנטרי אליצור הוותיק שבשכונת בן ציון.

מי שעומד מאחורי המיזם הוא שוער העבר אבי פרץ, ששיחק במהלך הקריירה במועדונים הגדולים בכדורגל הישראלי, ביניהם מכבי והפועל חיפה, הפועל ב"ש, בית"ר ירושלים וגם שנתיים מוצלחות במדי מכבי נתניה של רובן עטר.

עדיין בשיקום

לאורך כל הקריירה שלו, התאפיין פרץ בצניעות ובשקט, לכן זה היה טבעי שכשהגיע הרגע לפרוש, הוא עשה זאת מתחת לרדאר.

לאחר מכן שימש פרץ כמאמן השוערים במכבי נתניה בתקופת רובן עטר, וכשהמאמן המתולתל הגשים חלום ועבר למכבי חיפה, הוא לקח איתו את פרץ לכרמל. התחנה הבאה הייתה עדיין עם עטר, הפעם מעבר לכביש, אצל יואב כץ בהפועל חיפה. לאחר מכן נאלץ פרץ לעבור ניתוח מורכב מאוד בגבו.

"הייתי קרוב מאוד להיות היום על כיסא גלגלים", הוא מספר השבוע. "כבר לא יכולתי יותר להזיז את רגל ימין, שהפכה להיות דקה מאוד. היו לי המון בעיות בסחוסים ובדיסקוס, והניתוח לא היה פשוט וברמת סיכון גבוהה מאוד. הניתוח ארך כשבע שעות, חצי שנה שכבתי בבית ולשמחתי, היום אני על הרגליים. עברו שלוש שנים מאז, ואני עדיין נמצא בשלבי שיקום שאמור להימשך עד חמש שנים, עד שהעצם נבנית".

פרץ מספר שלאחר הניתוח הבין שהעיסוק בכדורגל כבר לא עושה לו את זה. "דווקא תקופת ההחלמה בבית לאחר הניתוח, כשהייתי מנותק מהכל, עשתה לי טוב", הוא אומר. "בעיקר העניין של הניתוק מהכדורגל, כבר לא נהניתי. בכדורגל שלנו היום אתה בעצם לא יכול להחליט כלום".

המאמן הוא בובה של בעל הבית?

"אתה קורה לזה בובה, אני אומר שהמאמן לא יכול להביא את האמת המקצועית שלו. אם אתה שלישי, רביעי או חמישי בהיררכיה של הצוות, אז אתה לגמרי לא יכול להחליט או להשפיע. התמזל מזלי ועבדתי עם רובן שמקשיב לי, ובחלק מהמקומות הייתי מאוד דומיננטי מבחינת שוערים וגם באספקטים נוספים כמו משחק הגנה, מצבים נייחים ועריכת וידיאו וסקאוטינג בהפועל חיפה. אבל עדיין, אתה מוגבל. מדובר גם במתחים אדירים, משכורת גרועה וזילות המקצוע. מדובר בהמון שעות שאתה משקיע בעבודה, ואין סיפוק. רק אם אתה עובד היום במכבי תל אביב או בהפועל באר שבע, יש לך לפעמים ימים יפים, אבל גם הם בודדים. אז עכשיו יש לנתניה תקופה טובה, אבל בטוטאל, רוב האנשים שמתעסקים בכדורגל סובלים". 

נשארת בספורט ונדבקת בחיידק של הטניס, איך זה קרה?

"הבת שלי, נועה, הייתה אחד הכישרונות הגדולים בארץ. כבר היינו בדרך לאקדמיה בפלורידה, אבל אז היא החליטה לפרוש. באותה נקודת זמן לא הייתי קשור כבעלים או מאמן בשום מועדון, אבל אם הייתי יודע בזמנו את מה שאני יודע היום, היא לא הייתה פורשת. כששחקן טניס פורש בגיל 12 או 13, זה כמו שכדורגלן יפרוש בגיל 17 או 18. בטניס מתחילים מאוד מוקדם. שחקן טניס מוכן כבר בגיל 16. נועה הייתה בת 12 וחצי כשפרשה, והיא הייתה יכולה להגיע רחוק".

למה זה התפספס?

"מפני שהשיטה כאן דפוקה, לא רק בטניס, אלא בכלל בספורט. כל ספורטאי שמצליח בישראל, זה קורה למרות השיטה. כדורגל, כדורסל, שחייה, טניס, ג'ודו או איזה ספורט שלא תבחר, אם הספורטאי מצליח - זה בזכות המעטפת שלו. התמזל מזלו של הספורטאי ויש לו מעטפת טובה והוא גם מוכשר? הוא יצליח. אם לא תהיה לו המעטפת הדרושה, המערכת לא תעזור לו. בג'ודו לדוגמה, עשו שינוי ועברו לרמה של נבחרות. אני מקווה מאוד שגם בטניס יעשו את השינוי הדרוש. אין מקריות בספורט, לא סתם צ'כיה הפכה למעצמה בטניס הנשים, לא סתם לבלגיה יש כדורגלנים בליגות הטובות באירופה וגם נבחרת נהדרת. ברגע שעובדים נכון, יש תוצאות".

אלה הסיבות שהובילו אותך בגיל 46 להפוך לבעלים של מועדון טניס?

"כשנשארתי בבית והחלמתי מהניתוח, המאמנת של הבת שלי משכה אותי לענף. היא ביקשה שאעזור לה עם תוכניות אימונים, שיתפתי פעולה ונשאבתי לזה. התחברתי לאט לאט לענף, ובסופו של דבר הקמתי את מועדון גולדן טניס. אפשר לומר שהעניין הזה נכפה עליי, כי כשפרשנו ממועדון הטניס של מכבי נתניה ועברנו לווינגייט (הורים לטניסאים התחרותיים במכבי נתניה עזבו את המועדון והעבירו את ילדיהם לווינגייט, בטענה של ניהול בעייתי ובחירת מאמנים לא טובה - א.ס.), הבנתי שזה לא יחזיק מעמד, הילדים ייזרקו לכל עבר ולא יהיה להם מועדון לצמוח בו. בזמן שהילדים עדיין התאמנו בווינגייט, התחלנו לחפש פתרונות והגענו לקאנטרי אליצור".

פרץ והחניכים. "המטרה היא להביא שחקן לטופ 100 בעולם"

לא היו כאן תשתיות של ממש.

"כשהגענו המקום נראה קטסטרופה. היה כאן חוג טניס שהתקיים פעמיים בשבוע, אבל המקום היה מוזנח. נכנסתי לעניינים, הפכתי לבעלים וזה באמת נכפה עליי, הרגשתי שצריך להציל את העתיד ואת הקריירה של הילדים האלה. יש כאן שחקנים שמשתתפים בתחרויות בינלאומיות ואנחנו גדלים כל הזמן".

אין כאן סיכון? אתה לא עלול להפסיד הרבה כסף?

"האמת היא ששמתי הרבה כסף. המטרות שלי הן לא עסקיות. יש לי רשימת מטרות, ורק במקום השביעי נמצא רווח כספי. אולי יגידו שאני חולם, אבל המטרה הראשונה היא להביא שחקן לטופ 100 בעולם".

אתה רציני?

"בהחלט. מבחינת המגרשים שעומדים לרשותנו, המקום משופץ והמנהלים כאן מדהימים. אנחנו כבר מארחים תחרויות וברגע שנגיע לליגת העל לבנות, גם דניז חזניוק תהיה איתנו. כבר עכשיו היא נמצאת איתנו מדי פעם. אגב, דניז היא דוגמה לשיטה הדפוקה, היא הייתה צריכה לפרוץ כבר לפני שנתיים ולהיות היום בטופ 100. היא לא הייתה הופכת לשחקנית אלמלא המעטפת שלה, שכוללת את ההורים והמאמנים".

זה לא סוד שטניס הוא ספורט לעשירים בלבד.

"זאת הטעות, כולם חושבים ככה, אבל זה לא נכון. אצלנו במועדון אף ילד לא מגיע מבית עשיר".

מה יקרה כשיגיע הזמן לצאת לתחרויות בעולם? זה עולה לא מעט כסף.

"זה התפקיד שלי, התפקיד של השיטה, לגרום לילד לקבל את המעטפת שהוא צריך. אם ההורים של שחר פאר לא היו מבוססים, היא לא הייתה עושה טופ 30 במשך שש שנים. אני מנסה לעשות כאן דברים אחרת, ולפעמים קוראים לי נאיבי. את מה שעשינו כאן בחצי שנה, במועדונים אחרים לא עשו בשלוש שנים. פתחנו ארבע קבוצות ליגה, כששלוש מתוכן עלו ליגה כבר בשנה הראשונה, ושלושתן גם יעלו ליגה השנה, באחריות. תוך 4-3 שנים אני בליגת העל, ואני מכוון לאליפות. אחת המטרות היא שכל מה שהילדים משלמים כאן היום, הם ישלמו רק חצי מזה בעתיד".

מה קורה עם עיריית נתניה? אתם מתוקצבים? מקבלים סיוע?

"מבירת הספורט של ישראל? לצערי לא. אין לנו מלחמה עם עיריית נתניה, אבל העובדה היא שעל כל מה שביקשתי עד היום - נעניתי בשלילה. יש דברים שאני עדיין יכול לקבל, עד שיהיה לי אישור ניהול תקין, אבל נעניתי בשלילה. אני מדבר על דברים פשוטים, כמו להעביר שיעורים בבתי ספר במקום שיעור התעמלות ללא שום התחייבות. המורים לחינוך גופני בעד העניין, אבל בעירייה הגיבו בשלילה ולא אישרו לי. אני עובד גם ברמלה, כאחראי על הבנייה הגופנית, וראיתי איך הדברים נעשים שם. כולם התגייסו לטובת הטניס וכדורסל הנשים. גם עיר כמו נתניה צריכה להתמקד בשניים או שלושה ענפים שבהם יושקעו יותר משאבים. יש כאן פוטנציאל אדיר". 

קריסה טוטאלית

למרות שהוא מעדיף להתרחק מהענף עימו הוא מזוהה, בזמנו החופשי פרץ משמש כפרשן כדורגל. הוא עבד ברשת ב' של קול ישראל ועכשיו ב"כאן בהרצה", ונראה שהוא נהנה מאוד מהקריירה האלטרנטיבית, אבל מתריע כנגד מה שקורה בענף. "הכדורגל שלנו בקריסה טוטאלית. מה שמחזיק אותנו עם הראש מעל המים זו רמת הקבוצות ורמת הזרים".   

אתה רואה הבדלים בין התקופה שבה אתה שיחקת להיום?

"ברור. בזמני לא שיחקו כל כך הרבה זרים, אבל יכולת להביא כאלה שבאמת שידרגו את הקבוצות. זרים שהגיעו מהונגריה וממדינות ברית המועצות לשעבר, שחקנים שהיום אתה כבר לא יכול להביא. היום יש שישה זרים, ואתה חשוף לכל משחק זניח באפריקה שבו אתה יכול לצפות להתרשם משחקנים. לצערי, בליגה הזרים עושים את ההבדל ובמשחקי הנבחרת זה בא לידי ביטוי".

פירשנת לאחרונה את משחקי נבחרת ישראל. התביישת ממה שראית?

"זה לא היה מביך, פשוט צריך להיות מציאותיים. היה פאנל באולפן לפני המשחק מול אלבניה. בלי להיכנס לשמות, היו שם אנשים מאוד מוכרים בכדורגל שלנו והתחילו הימורים על התוצאה. חלק אמרו 0:3 לישראל, חלק 1:2. כשהגיע התור שלי אמרתי להם: 'חברים, על סמך מה אתם אומרים את זה? אלבניה הייתה ביורו רק לפני שנה ועשתה שם חיל. אצלם ניצחנו מול תשעה שחקנים ואחרי פנדל שקיבלנו. כדי לא לצאת עוכר ישראל הימרתי על תיקו. מי אנחנו בלי הזרים? המשחק הכי מביך היה מול ליכטנשטיין שבו ניצחנו בשיניים. אנחנו עדיין יכולים להיות נבחרת טובה יותר ממקדוניה, אבל זה לא מה שהיה פעם. זה לא שמקדוניה התקדמה, אלא אנחנו הלכנו אחורה".

אולי כבר אין לנו שחקנים מוכשרים? אולי ברמת המאמנים אנחנו בבעיה?

"קח את רוב השחקנים המובילים היום, בנבחרת ישראל של לפני 15 שנה לא היה להם בכלל מקום בסגל. גם הנבחרות ההן לא הגיעו לכלום, אבל זה היה נראה הרבה יותר טוב".

מה חשבת על תקרית סרט הקפטן של ערן זהבי?

"ערן יודע שהוא עשה טעות, ואם הוא היה יכול לחזור אחורה, הוא לא היה עושה את זה. הייתי במגרש ופירשנתי לרדיו, ואני אומר לך שזה היה מביך ונורא כששרקו לו בוז. הייתי כל כך עצבני, פשוט רתחתי. זה היה כאילו אני מרגיש את מה שערן הרגיש. הייתי כל כך נסער. כל ההתנהלות של המעטפת של הנבחרת לא הייתה נכונה. היו צריכים לקחת אותו לשיחה, לעשות משהו עם הדובר, עם היועץ, עם המאמן והיו"ר, לגבש חזית אחידה, להתנצל, להודות בטעות ולצאת נגד הקהל, כי החינוך כאן פשוט קטסטרופה".

אתה חבר של רובן עטר, יש לך הסבר למה שעובר עליו בשנים האחרונות?

"מעבר לכדורגל, רובן זה בלב. אנחנו חברים, אשתי והאקסית שלו, וגם הילדים שלנו הלכו לאותו גן. אנחנו מעל 20 שנה ביחד, שיחקנו יחד במכבי ובהפועל חיפה, הוא אימן אותי וגם אימנו יחד את נתניה, ובמכבי ובהפועל חיפה. כואב לי עליו. מבחינת להבין את נפש השחקן ולהבין כדורגל, אין הרבה כמוהו. אנשים לא מבינים את האיכויות שלו".

מה קרה לו בדרך?

"הקבוצה הראשונה שבה תהיה סבלנות והוא יוכל לעבוד שנה וחצי שנתיים, הוא יעשה בה בדיוק כמו בנתניה. רובן הוא לא אחד שישנה את הדרך שלו, לא יזוז שמאלה או ימינה, ואולי פה הבעיה, אולי פה הוא טועה".

כשראית את התמונות מאשדוד אחרי ההפסד לנתניה, מה הרגשת?

"זה מחזק עוד יותר את ההחלטה שקיבלתי לעזוב את הכדורגל".

זה אומר שלא תחזור לכדורגל?

"אין סיכוי. אני רואה את כל מי שמתעסק בענף הכדורגל ומרחם עליהם. זה כבר לא כיף, זה מקום רק בשביל פרנסה. יש מעטים שיש להם סיפוק אמיתי מהענף. אני מרחם על ברק בכר. מודה, הייתי רוצה להרוויח כמוהו, אבל אני מרחם עליו, הוא לא נהנה, כל הזמן בעצבים, במתח. אני חי טוב היום בלי הכדורגל".