תלמידות מגמת המחול. במרכז: גלעד: "בבית הספר עושים הכל כדי שיהיה לי נוח" (צילום: אסף פרידמן)

תלמידות מגמת המחול בבית הספר ש"י עגנון בנתניה נרשמו לתחרות מחול במגזר החרדי רק כדי לאפשר לחברתן החוזרת בתשובה ענבר גלעד להגשים את חלומה ולהופיע על במה. הבנות משכבת י"א ירקדו את המזמור "אשת חיל" על פי כוריאוגרפיה שחוברה במיוחד לתחרות, שתתקיים בחודש פברואר. "אף אחד לא עשה דבר כזה בשבילי אף פעם", אמרה השבוע גלעד בהתרגשות.

גלעד למדה עם חברותיה למגמה מכיתה ז', נוסף על לימודיה במגמת פיזיקה. בכיתה ט' החלה לעבור תהליך של חזרה בתשובה. היא הפסיקה להופיע עם בנות המגמה, אך המשיכה ללמוד ולערוך חזרות. "ענבר מעולם לא התלוננה, אבל אנחנו יודעות שהחלום שלה הוא לרקוד על במה, ונאפשר לה לעשות זאת על פי דרכה", אמרה השבוע אחת מחברותיה.

הסגנון שלה

שבע בנות המגמה רוקדות במסגרת בית הספר שמונה שעות בשבוע בארבעה סגנונות — בלט, מודרני, קומפוזיציה וג'ז. "מוטו המגמה הוא לשלב בין תשוקה ובין כישרון", אומרת הרכזת נורית דוידסון. "ענבר שלמה מאוד עם עצמה ומאושרת במגמה, אבל רציתי שתהיה לה החוויה שהיא מונעת מעצמה, מתוך אמונה אישית בדרך החיים שהיא בחרה".

השנה החליטה דוידסון, לראשונה, שהמגמה תשתתף בתחרות מחול ארצית ומוכרת בשם I believe. "הלכנו בידיעה שענבר לא תשתתף", היא מסבירה. "בזמן שאנחנו מחשבות את סיכויי ההצלחה במחוזות הרישום הכדאיים אמרה אחת המורות: 'יש תחרות כזאת גם למגזר הדתי'.

"באותו הרגע החלטתי", אומרת דוידסון. "היה ברור שענבר תוכל לעלות שם על הבמה. קראתי לה וסיפרתי לה. הילדה הפסיקה לנשום. דמעות הופיעו בעיניים שלה", מספרת דוידסון. "'את רצינית?', היא שאלה אותי, 'את עושה את זה בשבילי? מה זה אומר, שאני אופיע על הבמה עם הבנות מהמגמה והכל בשבילי?'".

דוידסון פנתה למנכ"ל התיכון מנחם פנטלקה ואמרה לו שצריך להירשם ולשלם על התחרות. "פנטלקה אמנם התאכזב מכך שלא יוכל לצפות בתלמידות ובהגשמת החלום לענבר, אבל הבטחתי לו סרטון וידאו".

גלעד החלה לחזור בתשובה בכיתה ז'. לדבריה, זה קרה בעיקר בגלל השכונה שהיא מתגוררת בה. "אני גרה ב'אירוסים' והתחלתי ללכת לבית הכנסת בימי שישי, כי זה היה קטע חברתי", היא מספרת. "כולם הלכו, וגם אני הלכתי. לאט לאט גיליתי כמה טוהר, אהבה ואמת יש בדת. דברי הרב דיברו לרגש שלי. שמעתי אותו מדבר בקול של אמת, והרגשתי שזה נכון. באמצע כיתה ט' התחלתי להגיע לבית הספר בחצאית. בהתחלה היו לי לבטים. בבית הספר לא היו רגילים לראות בת מגיעה בחצאית. 

"החברות תמכו בי לכל אורך הדרך", היא ממשיכה. "הבנות במגמת המחול מדהימות. לא הייתי יכולה להישאר במגמה או בבית הספר אלמלא התמיכה שקיבלתי מהבנות ומבית הספר. לו הייתי מרגישה לבד הייתי עוזבת. שמעתי מבנות שחזרו בתשובה ולמדו בבתי ספר ממלכתיים אחרים שמשכו להן בחצאית. לי זה לא קרה. הילדים מדהימים, גם המורות למחול וגם המנהל, וכך היה לי קל יותר בתהליך, והיום אני כן יכולה להגדיר את עצמי דתייה ולהרגיש במקום שלי. כשהתחלתי לרקוד בתקופה החילונית הייתי כמו כולן והשתתפתי בהופעות מול קהל מעורב".

למה החלטת להפסיק להופיע לפני קהל מעורב?

"הצניעות היא חלק מתהליך החזרה בתשובה. הגעתי לזה בעצמי. אף אחד לא אמר לי 'אל תרקדי מולם', איש לא כפה עליי. אני החלטתי לבד".

איך המורים קיבלו את השינוי?

"תמיכת רכזת המגמה והמורה לבלט היא מעל ומעבר. בבית הספר עושים הכל כדי שיהיה לי נוח ואשלים את הלימודים במגמה. אני משתדלת שהצניעות לא תתנגש בעקרונות שלי. עם זאת אני לפני בגרות וחשוב לי לעשות את בחינת הגמר בלי הפרעות שיפגעו בעקרונות שלי. כשנורית קראה לי ושאלה אם ארצה להופיע בתחרות למגזר הדתי, התרגשתי. ארגיש חלק מהקבוצה בצורה שונה, כי עד כה לא הופעתי איתן על במה. מדהימה בעיניי ההשקעה של כולן למעני, זה מדהים ומרגש". 

רקדנית מעולה

דוידסון מספרת כי אחת לשנה בנות המגמה יוצאות ליום חווייתי מעשיר של סדנאות באחת מלהקות הריקוד בישראל. "ענבר הצטרפה לנסיעה שלנו לסדנה בלהקת 'קמע'. התפצלנו לשש קבוצות עבודה, ויצא שהקבוצה שלה קיבלה רקדן שילווה וידריך במשך היום. ללא היסוס העברתי אותה לקבוצה שהיתה בה מדריכה רקדנית. עד השנה היתה לנו פסנתרנית בריקודים, ובתחילת שנת הלימודים הנוכחית נוצר לוח זמנים שאילץ להוסיף כוח אדם ושכרנו פסנתרן. ענבר הופתעה לגלות שעל פי מערכת השעות שלה היא תתרגל אצלו. גם לזה מצאנו פתרון — העמדנו למענה בר נייד מאחורי הפסנתרן, כדי שהוא לא יוכל לצפות בה. ענבר עושה הכל כדי לרקוד, ובחזרות למופעי סוף שנה או בשיעורים הפתוחים היא תמיד משתתפת, כי תמיד יש מצב של רקדנית חולה או פצועה והיא מחליפה אותה ורוקדת נפלא, אבל רק עד ההופעה. הבמה לא קיימת מבחינתה".

גאיה שחר, תלמידה וחברה ממגמת המחול, מסבירה: "כשענבר לא מופיעה, חסר משהו. היא רקדנית מעולה ומוסיפה המון לקבוצה. היא שמחה על האפשרות הזאת כי היא רוצה להופיע איתנו, ואנחנו שמחות איתה ובשבילה".

התלמידה תמר נוריאל מוסיפה: "לנו החילוניות לא משנה מול מי אנחנו רוקדות, ואם אנחנו יכולות לתת לה אפשרות לעלות על במה ולהופיע, למה לא? לכל ההופעות היא מגיעה, אבל היא לא חוותה את ההתרגשות של עלייה על במה".

התלמידה שי בן אסולי: "הדתיות שלה מוסיפה צבע לחבורה שלנו. קורה שבשיעור תנ"ך לא מבינים משהו עד הסוף, והיא מיד תצביע, תסביר ותביע דעה. אני מתחשבת בה, ואין לי בעיה לרקוד בתחרות של המגזר הדתי. זו חברות, ובחברות עושים למען האחר. המורה התאימה לנו ריקוד, וכולנו אהבנו אותו. בזמן הריקוד שומעים נשים שרות, והשירה שלהן נשמעת כך שהיא נותנת המון עוצמה".

עם תום לימודיה בתיכון תצא גלעד לשירות לאומי, ואחריו, היא אומרת, תמשיך במחול: "יש חוגי מחול לבנות דתיות במתנ"סים, ואשמח להיכנס לעולם הוראת המחול, כי זה החלום שלי. אולי אפילו אתנדב בתחום עם בנות דתיות