ארתור קפטינוב גדל בניקלייב שבאוקראינה אך מאז שהיה קטן נהג ללכת לבית הכנסת, לחגוג חגים ולשמר את היהדות בבית. כשהיה בן 14 עבר ארתור אירוע מוחי שכתוצאה ממנו נאלץ לעבור ניתוח ראש פתוח. בגיל 16, החליט ארתור לעזוב את חייו המוכרים באוקראינה ולעלות לארץ דרך התוכנית נעל״ה (נוער עולה לפני הורים). ארתור למד בבית הספר ״מבואות עירון״ וחי חיים עצמאיים ובוגרים כבר מגיל צעיר.

ארתור מלמד את כולנו מה היא דביקות במטרה

ארתור, למה החלטת לעלות לישראל לבדרך?

"לפני הרבה שנים גרתי פה, ובגלל שידעתי שאני רוצה להתגייס עשיתי את הצעד. עליתי בעזרת ארגון נעל"ה, וזו היתה חוויה טובה בשבילי. אם היו שואלים אותי אם אני רוצה לחזור לפנימייה הייתי חוזר. מצאתי שם מלא חברים, הייתה אווירה טובה, טיולים, למדתי לנגן על גיטרת בס, היה פשוט כייף"

הוא תמיד ידע שברצונו להתגייס ולשרת בצבא, במיוחד בשירות קרבי. כשהחל בתהליך הגיוס נודע לארתור כי הוא בעל פרופיל נמוך מדי לגיוס, בשל אירוע מוחי שעבר כמה שנים לפני כן. ארתור מספר שקבלת הפרופיל הנמוך דווקא דברנה אותו, ״הבנתי שממש רציתי להתגייס דווקא כשאמרו לי שאני לא יכול״ מספר ארתור.

לאחר שחלומו להיות לוחם התנפץ לנגד עיניו, החליט ארתור להתגייס כנגד כל הסיכויים ובבקו״ם ביקש להיות טכנאי רשת, בחיל הקשר, ומצא את המקצוע מעניין ומשמעותי בשירותו הצבאי.

אתה שמח שהחלטת להתגייס על אף שלא יכולת לשרת בתפקיד שרצית?

"כן, אני מרגיש שהיה שווה לעלות ולהתגייס. תמיד ידעתי שאני רוצה וגם שאני צריך להתגייס. בצו הראשון, כשאמרו לי שאני לא יכול להיות בקרבי הייתי בשוק. כולם אמרו לי 'זו ההזדמנות שלך, מתנה משמיים, לך ללמוד...' ברגע הזה הבנתי כמה אני כן רוצה להתגייס. זו דרכי להגיד תודה לתוכנית ולמדינה שבזכותה עליתי, וקיבלתי תמיכה בכל השלוש שנים האלה". 

"אנחנו נחשבים חיילים בודדים, אבל אנחנו מרגישים כמו משפחה"

ארתור נמצא בארץ כבר שלוש וחצי שנים, הוא מתגורר בנתניה בגלל האהבה לחופיה היפים. על אף שהוריו עדיין לא מדברים על האפשרות לעלות ארצה בעקבותיו הוא מרגיש שהוא מוקף משפחה אוהבת, כי הוא גר עם חבריו הטובים שהכיר בפנימייה.

איך זה להיות חייל בודד?

"אנחנו נחשבים חיילים בודדים, אבל אנחנו מרגישים כמו משפחה ממש ככה. יש לי חברים שגם בני משפחתם עלו, אנחנו משפחה גדולה. עדיין בקשר עם חברים מטיולים שהיו לנו בכיתה י', אליהם הגיעו כל הנוער שהגיעו בשנה הזאת מכל הארצות בעולם, התחלנו להיות חברים ואנחנו עדיין בקשר איתם"

מסר שחשוב לך להעביר?

"להגיד תודה. אם יש  לי הזדמנות להגיד תודה לצוות והמדריכים ובמיוחד למדריכה שלי אורית, שמאוד עזרה לי בתהליך הארוך של ההתנדבות לצבא".

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו