זכרון יעקב / מערת מייש
מקום מרהיב שרק המקומיים מכירים: מערת המייש שמומלצת לכל מי שמבקר במושבה זכרון יעקב. המערה, בת אלפי שנים, מאופיינת בעץ המייש שגדל בצמוד אליה ועל שמו היא נקראת. המקום נמצא סמוך לבתי רחוב החצב בשכונת גבעת עדן ומהווה אזור טיול למקומיים מהשכונה ושכונת וילות בחורש הסמוכה.

מערת מייש. צילום: אלעד גרשגורן

המערה היא מערת קארסט טבעית בצורת ארובה. בסיסה במפלס התחתון שאליו ניתן להיכנס בהליכה זקופה, להקשיב לצווחת העטלפים ולראות את גזעו של עץ המייש שצמח בה. על פי ההערכה, המערה בת כמה אלפי שנים ונוצרה מתהליך טבעי שבו מי גשמים ביחד עם תחמוצות משורשי הצמחים המייצרים חומצה הממיסה את מסלע הגיר.

עץ המייש נדיר למדי בארץ, וזה שגדל במערה בזכרון יעקב הוא אחד העתיקים בארץ. גילו מוערך בכ־200 שנה. זהו העץ הנחשב לקדוש ביותר אצל הערבים הקדומים ועל פי האמונה מספיק להשתמש בכפיס עץ קטן מענף המייש כדי לשמור על תינוק מפני עין הרע, ביהדות העץ מתחבר לשלמה המלך ובית המקדש שם נטעו עצי מייש רבים על פי המסורת בידי שלמה המלך, ועל פי האמונה הנוצרית תחת עץ המייש במנזר מאר אליאס נחה מרים אמו של ישו במהלך ההימלטות מהורדוס. ברפואה העממית משמש מרתח קליפת המייש לטיפול בכאבי מפרקים, פטריות ומחלות עור.

בפתח העליון של המערה דרך מרוצפת וספסל, שם ניתן לערוך פיקניק משפחתי. השביל עובר בשטח שנשרף לפני כשנתיים וניתן עדיין לראות מעט גזעים מפוחמים וגם שלט עץ המתאר את המערה שהתכלה בשריפה. לאחר מנוחה קצרה על הספסל בחלקה העליון של המערה ממשיכים עם השביל אל הכניסה של המערה במפלס תחתון יותר – משם תוכלו להיכנס דרך פתח רחב לתוך המערה.

חילקי לייטנר, מוותיקי זכרון יעקב, מספר שבתקופת מלחמת העולם הראשונה וימי ניל"י, כאשר מאות חיילים טורקים סגרו על המושבה בחיפוש אחרי אנשי הארגון, הצליח אחד מחבריו, ראובן שוורץ, למצוא בה מסתור. על אף חיפושיהם לא הצליחו הטורקים לגלותו. שוורץ הסגיר את עצמו כאשר נודע לו על איום החורבן על המושבה והעינויים הקשים שבני משפחתו עוברים בגללו. בזמן שהייתו במערה דאגו לו למזון אנשי משפחת "אבו ערישי", שהיו בעלי צאן רב ואוהלים בקרבת מקום.

צהלה ברוש, מדריכת טיולים מזכרון יעקב, מספרת שהפריחה במקום מרהיבה כל השנה: בחורף פורחים במקום נרקיסים ורקפות ובאביב האזור כולו צבעוני וססגוני, פורח בעשרות מיני פרחי אביב, ועשיר בפרפרים ובנוף.
אז איך מגיעים? חונים בחניית בית ספר החורש העליונה, מפינת הרחובות התאנה והתפוח יוצאים דרך עפר עם שילוט המכוון אל מערת המייש. דרך רחבה ונוחה הגובלת בחצרות הבתים. לאחר כ- 300 מטר יש לפנות ימינה לשביל צא בחורש הטבעי ולהתקדם עד פתח המערה.
(פאוזי אבו טועמה)

בריכת החורף. צילום: אסף פרידמן

עין ורד / בריכת חורף בלב השרון
בסמוך לכביש המחבר בין עין שריד לבין עין ורד היתה מחפורת ישנה שנוצרה כתוצאה מגנבת קרקע מתמשכת. גזל הקרקע הופסק זה לא כבר, אך השטח הוזנח, פסולת בניין הושלכה בו, ומינים פולשים השתלטו עליו. למרות כל הקשיים, בשטח שרדה צמחייה ייחודית לשרון, שרקרקים מקננים על המצוק התלול ומאורות של תנים ושועלים נחבאות מבין העשבים הגבוהים.

היחידה לאיכות הסביבה במועצה האזורית לב השרון החליטה לשלב את השטח במסדרון אקולוגי של פרויקט "חקלאות תומכת סביבה" ובפרויקט שבילי האופניים "דרך הלב". בשלב ראשון נחפרה בריכת החורף בנקודה הנמוכה ביותר בשטח כיום. הבריכה הינה אחת מתוך מערך הידרולוגי ייחודי אשר מטפל בעוצמת זרימת המים במקור ומחדיר מים אל מאגר מי התהום בסופו. בריכת (שלולית) חורף היא גוף מים עונתי, הניזון בעיקר ממי גשמים או הצפות של נחלים. בריכות החורף מתייבשות בקיץ ומהוות מערכות  אקולוגיות ייחודיות המאוכלסות על ידי מיני צומח וחי שונים המאפיינים את אזורנו חלקם נדירים ומיוחדים.

בשטח האתר סולקו מיני הצומח הפולשני ופסולת הבניין לאתר מוסדר, והקרקע הוכנה לשיקום הצמחיה. מתמחי ארץ ישראל מקריית חינוך דרור זרעו במקום מעל 40 מינים של פרחי בר ביניהם גם מינים בסכנת הכחדה, טמנו מאות פקעות ולמדו על בתי הגידול של בריכת החורף ואדמות החמרה הנעלמות. שיפוע מתלולי קירות המחצבה מותנו כדי לאפשר נטיעת קבוצות עצים מקומיים, עצי בוסתן ושיחים.

שבילי "דרך הלב", רשת שבילי האופניים של לב השרון החוצה את האתר מצפון לדרום מוגדרת חניה ועצירה לרוכבי האופניים. שבילי הולכי הרגל מאפשרים למטיילים מעבר בין בתי הגידול ונקודות העצירה. בנוסף שביל דק צף ממוקם בסמוך לבריכת החורף, שביל זה יאפשר נגישות לבריכת החורף בה ניתן לצפות במופע מרהיב של מיני דו־חיים אשר משגשגים בעונה זו. החל מעונת החורף ועד לסוף האביב ניתן להגיע ולצפת בפריחה מרהיבה של כלל המינים, מגוון בעלי חיים המאפיינים את בית הגידול המיוחד הזה ומיני עופות מים.
אז איך מגיעים? בווייז למושב עין שריד. לאחר הפנייה כ־300 מטר מצד ימין (דרום) פנייה ימינה לרחבת כורכר. יש להמשיך עם דרך הכורכר מזרחה עד לחניה המסודרת.
(ניר איסקוב)

גבעת הצבעונים. צילום: אלעד גרשגורן

בית אליעזר / גבעת הצבעונים
למרות שהיא מתויגת כ"שמורה עירונית", אזור שיש להשאירו על כנו ולא לבנות עליו, גבעת הצבעונים כמעט ואינה מוכרת למטיילים בעיר ומחוצה לה. הגבעה המתפרסת על שטח של כ־100 דונמים בבית אליעזר, לא זכתה למעמד של אטרקציה כמו למשל פארק נחל חדרה, יער חדרה או פארק השרון, ומתי מעט יודעים על קיומה.

חיליק מדור חיים, חוקר תולדות חדרה, גילה את הפנינה ב־1980: "השטח ממוקם בין פרדסים, ככה שאף אחד לא נכנס לשם, חוץ מעובדי החקלאות והפרדסנות שלא ייחסו חשיבות רבה לצמחייה במקום. הייתי המום מיופיו של המקום והצמחים הייחודיים. שמרתי את זה בלבי מהסיבה הפשוטה שחששתי שמא יתחילו להביא טיולים למקום ואז ידרסו ויהרסו את הצמחייה שם", הוא מספר.
חוץ מפריחת הצבעונים, צומחים במקום עוד שלל צמחים מיוחדים כמו 'תלתן דו־גוני', שעלי הכותרת שלו הם סגולים ולבנים, והתורמוסים שגדלים בגבעה יוצרים מרבד סגול לבן עוצר נשימה.

"הסיבה שבחדרה יש לנו שמורות עירוניות כאלו מרהיבות, היא שבכל מקום בארץ הכל נהפך ל'שלמת בטון ומלט' ופה העיר גדולה בשטחה, ולכן עוד נותרו בה פנינים כאלו של צמחיית בר טבעית", מסביר מדור חיים. "חשוב שהציבור יידע על גבעת הצבעונים כדי לשמור עליה מהרס ובנייה".
● אז איך מגיעים? מרחוב לויטס בבית אלעזר, שם יש גן ציבורי קטן, ולידו שלט גבעת הצבעונים.
(מירית גולן)

גן הפסלים. צילום: בני קימרון

ארסוף־קדם / הגלריה הירוקה
איפה תמצאו גלריה לאמנות סביבתית, הנמצאת בנוף הפתוח שבין כביש החוף והים, ומוצגים בה פסלים שנוצרו מחומרים מן הטבע בשילוב חומרים ממוחזרים? ביישוב החקלאי ארסוף־קדם, הסמוך לפארק המים שפיים וליישוב החדש ארסוף.

הגלריה הוקמה על ידי דני מנהיים, יליד הישוב ארסוף־קדם ובעל משק חקלאי בישוב, לזכר אשתו, דינה, שנפטרה ב־2006. המיזם החל שנה לאחר מכן בעידודה של הפסלת טניה פרמינגר, אף היא תושבת ארסוף־קדם, שיתוף פעולה שהוביל להקמת פארק דינה. "ייחודו של הגן בכך שהוא מזמין את קהל המבקרים לא רק להתבונן במוצגים שמתמזגים בהרמוניה מושלמת עם הסביבה, אלא גם להיכנס לתוך עולם של דמיון חזותי", אומר מנהיים, מנהל הגלריה ומדריך הסיורים הקבוצתיים באתר. פרמינגר היא אוצרת הגלריה, שמציגים בה אמנים מן השורה הראשונה בישראל כמו דליה מאירי ויגאל מירון, וכן אמנים מרחבי העולם.

הגלריה פתוחה לקהל הרחב 24 שעות ביממה, בכל ימות השנה. למעוניינים בסיור מודרך במקום, יספר דני מנהיים על היישוב ארסוף־קדם (שנוסד ב־1935 ומתגוררים בו כ־35 משפחות), יוביל את המבקרים בין הפסלים ויסביר על מהותה של אמנות סביבתית בטבע. לדברי מנהיים, מדובר בגלריית אומנות דינמית, המציגה פסלים שמתחלפים עם הזמן. גם האתר עצמו מחליף את פניו מדי עונה. "באביב המקום פורח ואילו בקיץ המקום הופך מדברי וכך הפסלים נעשים בולטים יותר". עוד בפארק מגוון של עצי פרי ונוי – שטיפחו במשך עשרות שנים בני משפחת מנהיים, וכן אוסף קבוע של פסלים מאבן. משך הסיור המודרך: כשעה וחצי במחיר 400 שקל לקבוצה (עד 40 משתתפים).

אז איך מגיעים? הכניסה אל ארסוף־קדם היא דרך מחלף שפיים שעל כביש החוף (כביש 2). הבאים מצפון יפנו ימינה במחלף שפיים, ויסעו עד הכיכר המובילה לכיוון פארק המים שפיים. 20 מטר אחרי הכיכר יפנו שמאלה לשביל עפר המוביל לכיוון ארסוף־קדם (יש שלט). הבאים מדרום יפנו ימינה במחלף החדש לשפיים, יעברו מתחת לגשר, ויסעו לכיוון שפיים וארסוף־קדם.
(בני קימרון)

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו