האנדרטה בצומת מגידו ושריאל כץ ז"ל (צילומים: ד"ר אבישי טייכר ודו"צ)

ב-2002, עלה סמל שריאל כץ ז"ל מנתניה, אז בן 21, על אוטובוס באזור נתניה שהיה בדרכו מת"א אל יישובי הגליל התחתון ולטבריה. על אף שהתעורר עם חום, העדיף החייל לנסוע לבסיס ולא לקצין העיר. סמוך לשעה 7:15 בבוקר, נצמד מחבל מתאבד עם מכונית תופת סמוך למיכל הסולר בצידו השמאלי של אוטובוס אגד בקו 830, שנסע באותה העת בכביש 65.

הפיגוע הנורא בצומת מגידו גבה מחיר דמים כבד. בניהם כאמור, גם של כץ. לאחר מותו התגלה הסיפור העצוב על הצעיר שסייע להוריו, ובאחד הימים פשוט לא חזר עוד הביתה.

כץ ז"ל, למד בבית הספר "אורט יד ליבוביץ'" בנתניה במגמת מחשבים ואלקטרוניקה. בגיל 13 נחשף לראשונה לדת בעת הכנתו לבר-המצווה, ומאז נהג להניח תפילין בבוקר וללכת בכל סוף שבוע או חג לבית-הכנסת של קהילת חב"ד לתפילות. עם הזמן הפך לאחת הדמויות הבולטות והאהובות במקום.

שריאל כץ ז"ל (צילום: דו"צ)

במקביל לאהבתו לדת ולמסורת השתייך שריאל לתנועת הנוער "מכבי צעיר", שם העביר את מרבית שעות הפנאי שלו.

באוקטובר 2002 גויס שריאל לצה"ל והוצב בחיל-החימוש, כמכשירן בבסיס חוות השומר. כאמור, לאחר מותו נודע כי היה חוזר בכל ערב לביתו בנתניה בכדי לעזור להוריו בעבודות הבית ובפעילות השוטפת, זאת בעקבות מצבם הרפואי.
"הוא היה אחד החיילים היותר טובים שהיו לי. תמיד תרם את המקסימום ליחידה", ספד לו מפקדו. קצינה ביחידתו סיפרה: "שריאל רצה מאוד ללכת לקורס קצינים. זה היה חלומו הגדול. למרות שהיו לו הקלות הוא סירב לנצל אותן, ובימים אלה כבר עמד בפני ראיון הקבלה לקורס".

אמו של שריאל, מדלנה, כתבה לאחר מותו: "כולם זוכרים אותך לטובה. את החיוך הנצחי ואת העזרה שתמיד הושטת. לכולם סיפורים נפלאים ומצחיקים על נדיבות לבך וחריצותך הרבה. ובעולם כזה אכזר אני חושבת לעצמי, למה עד שמגיע צדיק אז גם אותו לוקחים?

"הכל מתערבב יחד, הבכי על האבידה הגדולה שדבר לא יצליח לכסות והצחוק שבזיכרון התעלולים שעשית בילדותך. מה אפשר לומר לך? היית יקר לכולם".