פיירברג-איכר. "נפלה בידי הזכות להיות ראש העירייה של העיר האהובה עליי" | צילום: אסף פרידמן

הילדות שלי בעיר

נולדתי בעכו העתיקה, ובגיל שש וחצי הגעתי לנתניה. כבת לקצין משטרה, גרתי בבניין בריטי, ליד מה שהיה "גן ורד" בכיכר העצמאות, אשר שימש למגורי משפחות השוטרים, כשלצדו אולם האירועים, שבו חגגו תושבי נתניה את השמחות שלהם.

בספר הזכרונות שלי מגיל 8, רשומות ברכות מארקדי קרוצ'יני, מצדוק סביר, מדליה עמיהוד ומדורותיאה ליביו...

נתניה הייתה עיר קטנה שתושביה הכירו זה את זה. אחי ואני היינו מה שמכונה היום "ילדי מפתח", כי גם אמי עבדה, ובכמה עבודות. אולם, לא חשנו שאנחנו לבד, כי כולם גדלו עם כולם, אפילו המקלחת והשירותים היו משותפים לנו ולשכנים.

זו היתה תקופה יפה ומיוחדת, שני חדרים ואף פעם לא היה צפוף, תמיד היה מקום... בקיץ אירחנו "תיירים" מירושלים, שהגיעו אלינו כל שנה, ובסוף כל קיץ היה להוריי חוב ענק במכולת, שכן לא נעים היה לבקש מהם תשלום. חמאה טעמתי רק כשסבא וסבתא שלי באו מעכו, אבל לא היתה תחושה של מחסור.

לא הייתי צריכה לקנות כרטיסים לקולנוע, כי קולנוע "מגדלור" היה בלי גג, ואת הסרטים שהוקרנו בו ראינו ממלון העצמאות שבו עבדה אמא שלי. מהבית שלנו צפינו חינם בסרטים שהוקרנו בקולנוע "סטודיו" הפתוח.

לקולנוע "אסתר" ו"שרון" הסגורים, הכרטיסן שלום, מעין התכלת, היה מכניס את ילדי השוטרים בחינם. הוא ידע כמה עשירים הם...

אני זוכרת בגעגועים במיוחד את ימי העצמאות. כולם הוציאו החוצה למרפסות את השטיחים הכי מפוארים וססגוניים שלהם, ואת הקישוטים הכי יפים שיצרו במו ידיהם. כולם תלו תמונות של נשיאים ושל ראשי ממשלה, והעיר היתה חגיגית ושמחה.

למדתי בבית ספר "בית יעקב" בתנאים פיזיים קשים, ותפקדתי כמו ה"אמא" של אחי, הצעיר ממני בשלוש שנים, אשר למד ב"יסודי התורה".

במהלך לימודיי בתיכון נאלצנו שוב לעזוב את נתניה, בעקבות שירותו של אבי בצפון. התגעגעתי כל כך לנתניה, ודיברתי על כך בלי סוף, עד שכל התלמידים והמורים התעייפו מלשמוע את המילה נתניה, והחליטו לשנות את שמי ממרים ל"נתניה".

חזרתי לעיר מיד לאחר התיכון, ומאז לא עזבתי...

נפלה בידי הזכות להיות ראש עירייה של העיר האהובה עליי, וכידוע, כל מי שהיה נתנייתי אי פעם, תמיד נשאר נתנייתי...אני נושמת וחולמת נתניה.

הפיגוע במלון פארק

הפיגוע במלון פארק הלם בי. הוא מסוג האירועים בחייו של אדם, שבהם הוא נדרש למירב תעצומות הנפש והחוסן הנפשי, כדי להתמודד עם מציאות כמעט בלתי-אפשרית. הפיגוע היה מזעזע במיוחד, וההתמודדות הרגשית אתו הייתה קשה עד כמעט בלתי-אפשרית.

אני זוכרת, שבעודי מהלכת בעיצומו של האירוע בין מראות הזוועה ובין האנשים ההמומים, חשתי צורך עז לעודד ולגונן על כל אחד ואחת מהם, עד יעבור זעם. חיבקתי תושבים המומים ודומעים, וחיבוקם חיזק אותי מאוד.

הפיגוע במלון פארק. "ההתמודדות הרגשית היתה כמעט בלתי-אפשרית" | צילום: שאול גולן

אירוע קשה כגון זה הוא שעת מבחן למנהיג. אין לו האפשרות לקחת פסק זמן לעצמו ולרגשותיו. העיניים נשואות אליו בכאב, בשאלה ובתקווה. העיסוק ברגשות האישיים שלי פשוט לא היה רלוונטי. תחושתם הקשה של תושבי העיר וביטחונם האישי שהופר עולים אל ראש סדר העדיפויות, כמו גם החזרה לתפקוד ולשגרה.

ה"שגרה" דחקה בי להתייצב שוב, מוקדם בבוקר שלמחרת במקום הפיגוע. לקבל החלטות מידיות, ומנגד, להביט על ההרס, ולחשוב על כך שכאן הסתיים פרק בחיי עשרות מתושבי העיר, כל אחד מהם עולם ומלואו, ואין לי אלא להדחיק הצדה זכרונות מאובדנים אישיים. ליוויתי את ההרוגים למנוחות, והספדתי אותם במשך יומיים, כשאני מחבקת ומחזקת את המשפחות השכולות, ובאותו הזמן - מבקרת את הפצועים בבתי החולים. עם כל הכאב העצום, נדרשתי לקיים ישיבות בנושאי קידום העיר, במבט קדימה אל העתיד.

ההבאה של איקאה, סלקום, אלביט וסינמה סיטי לעיר

איקאה הגיעה לנתניה בעקבות מפגש אקראי שהיה לי עם בני גאון ז"ל, אז מנכ"ל הריבוע הכחול. הוא סיפר לי, כבדרך אגב, על הכוונה להביא את איקאה לישראל, ואני חשבתי כמובן על נתניה. החלטתי שאני עושה כל מאמץ לשכנע ולסייע, כדי שחברת איקאה תפתח את הסניף הראשון שלה בארץ - פה בנתניה.

דמיינתי את עשרות מקומות העבודה שיעמדו לרשות תושבי העיר, את עשרות אלפי הקונים שיפקדו את נתניה, וכן את התנופה שעוגן כלכלי כזה יעניק לאזור התעסוקה הדרומי שלנו.

ואכן, לאחר עבודת מטה נרחבת של אנשי המקצוע בעירייה, תוך שהעליתי רעיונות כיצד להתמודד עם הקשיים שנוצרו - ראשי החברה השוודית ומנכ"ל הריבוע הכחול, בני גאון ז"ל, חתמו על ההסכם במשרדי העירייה. ובחתונה כמו בחתונה - אני הייתי השושבינה...

וכל השאר היסטוריה.

הביקור של ולדימיר פוטין

הקמת האנדרטה הלאומית לניצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית היא, בעיניי, עוד אחד מאירועי השיא של העיר, גם בשל מי שהגיע לחנוך אותה: נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, נשיא מדינת ישראל דאז, שמעון פרס ז"ל, שרי ממשלת ישראל וממשלת רוסיה, חברי כנסת, חברי הקונגרס הרוסי-יהודי ובהם נשיא הקונגרס - יורי קנר, היו"ר של קרן היסוד העולמית, נציגי הקהילה הווטרנית בנתניה, ועוד ועוד.

אבל לא רק בשל כך. האנדרטה היא מונומנט היסטורי, שמתעד את אחד הפרקים הכאובים והמכריעים בחייו של העם היהודי, והוא מחווה ל-20 מיליון חיילי וחללי הצבא האדום, שחירפו נפשם ושיחררו את שארית הפליטה של יהודי אירופה מהמחנות. 200 אלף מהחיילים היהודים נהרגו במלחמה עקובה מדם זו, שבמהלכה נספו יותר משישה מיליון מאחינו

איקאה. "אני הייתי השושבינה" | צילום: נמרוד גליקמן

אני חייבת לציין, כי האנדרטה הייתה אמורה לקום בירושלים, לאחר שראש הממשלה, בנימין נתניהו, תיאם עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין את הקמתה בעיר הבירה. לשמחתי, הצלחתי לשכנע את ראש הממשלה להקים אותה בנתניה. סברתי, כי בזכות קליטתם בנתניה של רבים מעולי ברית המועצות לשעבר, ובהם ותיקי מלחמת העולם השנייה, ראוי להקים את האנדרטה בנתניה. כיום, האנדרטה משמשת אתר ביקור חובה לתיירים הרבים המגיעים לעיר מארצות חבר העמים (ברית המועצות לשעבר). גם מבקרים רבים אחרים פוקדים את המקום, המסמל יותר מכל את השואה, את הגבורה ואת התקומה של העם היהודי

האנדרטה נמצאת בלב מרכז הנצחה, שבו כלולים בית יד לבנים, מוזיאון חיל החימוש, אנדרטה לנפגעי טרור וכן קרון אותנטי שהוביל יהודים בדרכם האחרונה, והובא ארצה במבצע מסובך ומרגש עד דמעות.

הקמת אצטדיון הכדורגל

השקת אצטדיון נתניה הייתה מבחינתי ומבחינת אוהדי הכדורגל בנתניה אירוע היסטורי, שכן אצטדיון כזה נבנה רק אחד לכמה דורות. יצאנו להקמת האצטדיון החדש, מאחר שהאצטדיון הקודם עמד בלב שכונת מגורים, והיה מטרד לתושבי האיזור.

אני גאה במה שבנינו, והייתי אומרת שלרגע הזה פיללנו והתפללנו. בכך הגשמנו עוד חלום שחלמו תושבי נתניה במשך השנים (כמו חלום המעליות לים).

מדובר באצטדיון שנבחר לאחד מ-15 האצטדיונים היפים בעולם, ובו זכינו לארח כמה אליפויות אירופה בכדורגל, וגם את גביע העולם, שהובא לנתניה ביוזמתה של חברת קוקה קולה, ויוענק לאלופה שתזכה במשחקי המונדיאל בקיץ 2018.

היום, כמובן, אפשר לברך על המוגמר, ולומר: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

מיתוג נתניה כ"ריביירה" 

מיתוג העיר נתניה כ"ריביירה של ישראל" היה המיתוג הנכון בזמן הנכון. ריביירה היא עיר קיט ונופש, עיר שיש בה היצע תרבותי וספורטיבי, ונתניה עונה על כל הקריטריונים: העיר זוכה להצלחה תיירותית גדולה בארץ ובעולם. בעקבות כך בתי מלון ורשתות מובילות בענף המלונאות בחרו בנתניה. אני תמיד אומרת, שכאשר מטיילים בכיכר העצמאות, נשמעות בעיקר השפות צרפתית, רוסית ואנגלית, ורק אחר כך השפה העברית... אני גאה על כך שלנתניה יש הרבה מה להציע מבחינה תיירותית ותרבותית, והתיירים הרבים המגיעים לכאן מעידים על כך.

האצטדיון. "לרגע הזה פיללנו והתפללנו" | צילום: אורן אהרוני

באחרונה, מעבר לצמיחה בתיירות החוץ קיימת גם תנופה אדירה של תיירות פנים. נתניה התברכה באתרי טבע, בהם: שמורת אירוס הארגמן, פארק אגם החורף וחורשת האלונים. נוסף על כך, יש לנו מתקני תרבות והיצע תרבותי עשיר, כמו הפלנתניה - מרכז מדע, תרבות וחלל; גן המדע, היכלי תרבות, מרכז כלי הקשה "טרמולו", שאין כמותו בארץ, וזוכה להישגים יוצאי דופן. גם בענפי הספורט נתניה זוכה להצלחה בין-לאומית. אנו זוכים לארח אליפויות עולם נחשבות ומובילות, ביניהן אליפות העולם בגלישת גלים, אליפות אירופה בשחייה, ועוד. כל הפעילות הזאת, בתרבות, בספורט, בתיירות, בשילוב ערכיה הטבעיים של נתניה - הם אלה שעושים אותה הריביירה של ישראל

הקמת המכללה האקדמית

הקמת המכללה האקדמית נתניה היתה נקודת ציון חשובה מאוד בחיי נתניה, ואבן שואבת לעיר, הן מצד תושביה, שזכו להשכלה גבוהה במקום איכותי וקרוב לבית, הן מצד תושבי חוץ, שבחרו במכללה האקדמית נתניה הודות לנגישות הגבוהה למכללה, וכן בזכות הנגישות למרצים איכותיים. מיקומה של המכללה במזרח העיר תרם רבות לפיתוח האיזור. כך נוצר הגרעין שממנו פיתחנו את מתחם קריית השרון - אחת השכונות המבוקשות בארץ.  

אני זוכרת היטב כיצד נולד הרעיון להקמת המכללה. בשנת 1993 ענה פרופ' צבי ארד ז"ל ליוזמתי, כראש מינהל החינוך בעיריית נתניה, להקמת מוסד אקדמי בעיר. יוזמה זו קיבלה את ברכתו של מי שכיהן כראש העירייה דאז, עו"ד יואל אלרואי, שאף הקצה לכך שטח. ראש העירייה שאחריו, צבי פולג, קידם את המהלך. תושבי נתניה הרוויחו מוסד אקדמי מוביל עם היצע של מקצועות לימוד, אשר הפך ליהלום שבכתר, ואיפשר את מיצובה של קריית השרון כשכונה יוקרתית. לבי עם משפחת ארד, ועם משפחת העיר נתניה, על האבידה הענקית, עם פטירתו לפני כחודשיים של פרופ' צבי ארד, שחתם על התואר השני שלי, שאותו סיימתי בהצטיינות, כנשיא וכרקטור של אוניברסיטת בר אילן

קליטת העלייה בעיר

נתניה שינתה פניה בשנים האחרונות, כעיר אשר קלטה את מספר העולים הגבוה ביותר בארץ, כ-70 אלף עולים.

אני תמיד מתגאה באופיים הייחודי של תושבי נתניה, אנשים חמים ומסבירי פנים, ואני מאמינה כי לעלייה המסיבית במרוצת השנים יש חלק בכך. זכינו לעלייה ממדינות רבות ומגוונות, ונערכנו להעניק לעולים את מירב התמיכה והסיוע, כדי שקליטתם בנתניה תהיה מיטבית. הקמנו אגף קליטה עירוני, ואנחנו בין הערים היחידות בארץ המקיימות אולפן בין-לאומי בחסות העירייה

הטיילת בעיר. צרפתית, רוסית ואנגלית | צילום: נמרוד גליקמן

השקעה רבה נעשתה גם בתחום החינוכי, עם שילובם של העולים במוסדות החינוך. לאורך השנים הובלנו אינטגרציה במערכת החינוך, תוך הקפדה על שילוב חברתי ותרבותי, בין העולים לבין התושבים הוותיקים.

אחד המאבקים הגדולים למען עשיית צדק התקיים לאורך השנים נגד משרדי הממשלה, משרדי הפנים והאוצר, כאשר דרשתי להכיר בנתניה כ"עיר עולים". נתניה, אף על פי שקלטה מספר מירבי של עולים, לא נכללה ברשימת "ערים קולטות עליה", שנהנו מהטבות של מיליוני שקלים מהמדינה. דווקא נתניה, שקלטה עשרות אלפי עולים חדשים, לא נמנתה ברשימת הערים קולטות העלייה, רשימה שנקבעה בשנות ה-50 ולא ניתן היה לשנותה. בחודשים האחרונים התבשרתי, כי הודות למאבק הממושך שניהלתי, יתוקן העוול, ונתניה תיהנה מהטבה שניתנה בעבר לערים אחרות

הקמת קריית השרון, עיר ימים, אגמים ונוף הטיילת

עם תחילת כהונתי כראש העירייה, בשנת 1999, היה לי חשוב שבנתניה יוקמו שכונות חדשות, ובהן יושם דגש על רווחת התושבים ואיכות חייהם, מבחינת תשתיות, מבני ציבור וחינוך, שטחים ירוקים, וכמובן - מבחינת יחידות דיור נוחות ומרווחות יותר. בראש מעייניי עמדו שיפור איכות החיים של תושבי נתניה, מניעת הגירה שלילית אל מחוץ לגבולות העיר ויצירת הגירה חיובית מערים ברחבי ישראל אל נתניה.

הדרך להפיכתן של שכונות קריית השרון, עיר ימים ואגמים לשכונות כה מוצלחות ופופולריות לא היתה קלה. היה לי חשוב לשים דגש על כל פרט

אחד הדברים שביקשתי להוסיף בשכונת עיר ימים הוא התאורה היפה על גבי הבניינים. תאורה זו נראית למרחוק, ומעידה על יוקרתה ואיכותה של השכונה, שמשכה ומושכת אליה תושבים מכל הארץ ומהעולם

אני גאה בכל שכונות העיר. אנו מצויים בעיצומו של תהליך התחדשות עירונית ושינוי ניכר בכל השכונות בעיר, בעיקר בוותיקות שבהן; תהליך של הפיכת כל העיר נתניה לעיר יפה ואטרקטיבית יותר. אני גאה בתושבי נתניה הנפלאים, שמקבלים את כל מי שבא בשערי העיר בחיבוק ובאהבה

הדאבל של מכבי נתניה

כשאנו מדברים על נתניה, אי אפשר שלא להזכיר את קבוצת הכדורגל שלה, מכבי נתניה, שהיא הלב הפועם בקרב רבבות מתושבי העיר. כוכבים גדולים עלו לתודעה של כולנו, עת זכו לראשונה בשנת 1971 באליפות המדינה. שנת 1978 זכורה לי במיוחד, כאשר קבוצת ה"יהלומים" זכתה בדאבל ההיסטורי - אליפות הליגה הלאומית וגביע המדינה. השחקנים, שרובם גדלו והתחנכו בעיר, הצליחו להעפיל לגמר, וניצחו את בני יהודה בתוצאה 1:2, בעוד המאמן פרלמן בוכה בשריקת הסיום.

מכבי נתניה חוגגת (צילום: עוז מועלם)

אני זוכרת את שאגות השמחה ברחובות, את ההמון מגיע לכיכר העצמאות לחגוג עם כוכבי הקבוצה: שפיגלר, שרגא וחיים בר, חסן, קליימן, חג'ג', גד ועודד מכנס, חלפון, דוד לביא, בני לם, גזל, משה גריאני ועוד. דאבל היסטורי זה היה יריית הפתיחה לאליפויות נוספות, בשנים 1980 ו-1983. זו הייתה הפעם הראשונה שהקבוצה האהודה שלנו שיחקה בגביע האינטרטוטו, והיתה לקבוצה הישראלית הראשונה והיחידה שהיה לה תואר אירופי. לימים, בני לם הקים את נבחרת ישראל בכדורגל חופים, שהביאה לעיר את נבחרת ברזיל, ואת נבחרת צרפת של שחקן העבר האגדי, אריק קאנטונה. קאנטונה אמר לי על נתניה, 'מניפיק נתניה', והחליט לשחק את המשחק האחרון בקריירה המפוארת שלו בחוף פולג.