"מה רוצים מאתנו?". דייגי אשקלון. צילום: צפריר אביוב

כבר שלושה שבועות שדייגי ישראל מושבתים מעבודתם. "יום אחד באים ועוצרים לנו הכל, בלי לדבר איתנו, בלי לתאם. לאן מצפים שנלך? אנשים משתגעים פה", אומר ניסו נחום (ניסו הדייג), 48, יו"ר ועד דייגי אשקלון, דור שלישי למשפחת דייגים.

בים הוא נמצא מגיל 15. לפני כשנתיים הוטלו עליו ועל חבריו הדייגים רפורמות מגבילות שמונעות מהם לצאת לדוג חודש בשנה (שיהפוך בהדרגה לשלושה חודשים בשנה). אף שהמטרה היא לשמור על הים והדגים, נחום וחבריו בנמל מרימים דגל אדום. אין להם מושג איך יגמרו את החודש. "אנשים פה במצוקה כלכלית ולא יודעים איך יביאו אוכל הביתה ואיך ישלמו משכנתה", הוא אומר.

אבל כל זה נעשה כדי להציל את הדגה.

"אנחנו לא רואים ירידה ברוב סוגי הדגים. האינטיאסים, הפלמידות והטונות חוזרים בכל שנה באותה התקופה. יש פגיעה בבתי הגידול של הלוקוס, אבל כל השאר זה סיפורים. מול חופי אשקלון היו לנו דגים כמו בסרטים של נשיונל ג'אוגרפיק, אבל מאז שיש אסדות גז יש דגים שנעלמו מהאזור. במקום לטפל בעניין הזה באים לדייגים הפשוטים. משקיעים כסף בסיירים ובפקחים, אבל מה עם תמיכה בדייגים?

"הבטיחו שיעזרו לנו, אבל כלום לא קרה. אנחנו מרגישים שמפקירים אותנו. גם ככה אנחנו לא עובדים רצוף, מקסימום חצי חודש, כי הדיג תלוי בים, ברוחות ובגלים. כשהים סוער אי אפשר לצאת. בחודש טוב אנחנו עובדים 15 יום, שזה 300 או 400 שקלים, כלומר כ־5,000 שקלים בחודש".

מחסלים לנו את הענף

"ענף הדיג בים התיכון מצוי במשבר אקולוגי, חברתי וכלכלי בעקבות ניהול שגוי, שגרם לפגיעה קשה בטבע הימי", קבעו ד"ר מנחם גורן מאוניברסיטת תל אביב וד"ר דני גולני מהאוניברסיטה העברית בעת שפרסמה החברה להגנת הטבע את קמפיין "דגים באחריות" בשנת 2016.

בדוח החברה נטען שבשנים האחרונות חלה ירידה של ממש בשלל הדיג וכי 70 אחוזים ממנו הוא דגים קטנים מהגודל המינימלי הקבוע בתקנות הדיג. על פי הדוח, יצר הדבר פגיעה קשה בסביבה הימית ובחיות המוגנות והוביל לירידה של 45 אחוזים בשלל הדיג בישראל ב־15 השנים האחרונות.

מצוידת בנתונים שהציגה דרשה החברה להגנת הטבע לא מכבר להכריז על כל מיני הלוקוס כמצויים בסכנת הכחדה ולאסור כליל על דיג לוקוסים וטונה כחולת הסנפיר. העתירה שהגישה החברה לבג"ץ סימנה עוד שלב בקרב המומחים משני צדי המתרס, שכל אחד מהם מציג נתונים ועמדות משלו. עד שתתקבל ההחלטה בעניין מטעם השר זאב אלקין ומשרד החקלאות, הדייגים נופלים בין הסירות.

נופלים בין הסירות. דייגי נמל יפו. צילום: ריאן

"אנחנו מרגישים שרוצים לחסל לנו את הענף", אומר אברהים סורי, 37, יו"ר ועד הדייגים בנמל יפו. "איזה חקלאי יכול להפסיק לעבוד שלושה חודשים? מה אנחנו אמורים לעשות, לקבץ נדבות? דייגים הם אנשי הים, אין להם לאן ללכת. זה לא שאנחנו יכולים להעביר את החנות שלנו ממרכז יפו ליפו ד', זה הבית שלנו ומקום העבודה שלנו. משרד החקלאות הוא אבא שלנו, שאמור לדאוג לנו, אבל הוא לא עושה את זה. שמענו הבטחות, אבל כלום לא קרה, ואין לנו מושג איך נביא פרנסה הביתה".

לים חוקים משלו

דור אדליסט, ד"ר לביולוגיה ימית מאוניברסיטת חיפה, מכיר מקרוב את הקושי לשמור על האיזון בין הדגה, בין משאבי הטבע ובין הדייגים. "לפני כשנתיים הושתו בנושא תקנות מהמחמירות בעולם", הוא אומר. "אם נחמיר עוד יותר, לא יישארו דייגים. ברגע שנפסיק לאכול מהים כל המפעלים ירגישו חופשי לזהם אותו".

כלומר צריך להחליט במי להתחשב יותר, בדייגים או בדגה?
"בישראל הים עני מלכתחילה וכל הגבלה מקשה על הדייגים. סקרים שערכנו מראים שבשנה האחרונה יותר דייגים נאלצים לעזוב את הענף ונעלמים מהים, אבל דגים? אין פחות. ועם זה אנחנו עדים לכניסת דגים פולשים וטרופיים מהאוקיינוס השקט שמתרבים על חשבון המינים המקומיים, אבל זה תהליך שהים עובר, ואנחנו לא יכולים לנצח אותו".

מה זה אומר?
"שצריך ללמוד להכיר במינים החדשים. מצד אחד במדוזות, שאף אחד לא שמח לקראתן, ומצד שני לברך על הגעתה של הפלמידה הלבנה שנכנסה לצלחת ומביאה כסף לדייגים. זה האיזון, וזה כוחו של הים".

משרד החקלאות טוען שהרפורמות ייטיבו עם הדייגים.
"אם נציל את הים אבל נחסל את ענף הדיג, נעבור ליבוא. נהפוך ליותר ירוקים מהירוקים, אבל נפסיק לאכול דגים מהים, ואז ישפכו לתוכו זבל. מסורת האכילה מהים קיימת כבר עשרת אלפים שנה בחופי ישראל והיא חייבת להישמר. אם נהרוג את המסורת בשם שמירה על הטבע, הענף כולו יחוסל לגמרי".

דרישתה החדשה של החברה להגנת הטבע היא לאסור לחלוטין על דיג לוקוסים.
"יש חמישה מיני לוקוסים בישראל, ורק אחד מהם נמצא בסכנת הכחדה. אם איסור הדיג יחול על כל המינים, הענף כולו יחוסל".

מה צריך לעשות כדי שמשק הדיג יהיה תקין?
"צריך לתמוך בדייגים בזמן ההשבתה, כי חייב להיות איזון בין השיקול האקולוגי ובין החברתי. נכון להפסיק לדוג בעונת הרבייה, אבל בד בבד חייבים לתת תמיכה ליותר מאלף משפחות שמאבדות את הפרנסה. חשוב לשמור על הטבע, אבל חשוב לשמור גם על הדייג שצריך להביא את היומית שלו".

גוזרים את הים

נור זאת, 53, מג'סר א־זרקא, אב לשישה, הוא יו"ר ועד הדייגים ועוסק בדיג 30 שנה. "הפסקת העבודה נפלה לנו על הרמדאן", הוא אומר. "אנחנו נכנסים להלוואות ולקשיים ולא מצליחים להתפרנס. פעם היו אצלנו דייגים רבים, אבל בשנים האחרונות נשארו רק 15. כולנו דייגי חוף, וכל אחד מאיתנו מפרנס לפחות עשר נפשות. לוקוס זה הדג היחיד שמביא כסף".

אבל עכשיו רוצים לאסור על דיג לוקוס.
"אם זה יקרה, נצטרך לשבת עם הילדים ברחובות. זאת כבר השנה השלישית של הפסקת דיג ללא פיצוי. מצמצמים לנו את שטחי הדיג כל הזמן וגוזרים לנו את הים. כשיש זיהום אסור לדוג, כשיש בעיה מזיזים אותנו, כשיש צנרת מרחיקים אותנו. איך אפשר להתפרנס ככה?".

עופר זרמתי, 60, מראשון לציון, דור שלישי למשפחת דייגים, נשוי ואב לשלושה. בשנת 1979 הפך לדייג מקצועי ומאז עבד בכל סוגי הדיג: על מכמורתנים (שדגים באמצעות רשתות כמויות מסחריות בלי לברור את סוגי הדגה), ועל ספינות וסירות קטנות (שאראקיות, שמצוידות במערך חכות בעלות פתיון). "ההרגשה היא שלא רוצים דייגים בים", הוא אומר.

"עובדה שמונעים מאיתנו לדוג גם מינים שכלל לא בסיכון. אין להם יכולת פיקוח, אנחנו הפיקוח, אבל הם לא סופרים אותנו, אז מכריזים על איסור קולקטיבי. רוצים לשמור על הים? אז למה אתם תוקפים את הדייגים? לכו לשפכים בנחל הירקון, ללכיש, לאשדוד ותראו את הדגים הצפים שמתים שם. פוגעים בדגים, ועכשיו, על הדרך, גם בדייגים".

מה ההרגשה שלכם?
"כולנו מאוכזבים. ההרגשה היא שכופים עלינו להפסיק לעבוד ולא מפצים, ובינתיים אין אוכל להביא הביתה. אנחנו עושים ויתור על חשבון הכסף והדגים שאין לנו, ממש לחינם. בן־גוריון אמר שים ללא דייגים הוא לא ים. בעבר למקצוע היתה יוקרה, היום אנחנו מרגישים שפשוט מפקירים אותנו".

"לאן אלך בגילי?". מכלוף גד פדידה. צילום: צפריר אביוב

"אנחנו טובעים בייאוש", אומר מכלוף גד פדידה, 58, מאשקלון. "לא מביאים הביתה לא כסף ולא דגים, ואז יש מריבות עם האשה. לי אין לאן ללכת בגילי. תמצאו לנו לפחות עבודה בזמן הזה. אנחנו יכולים להיות הפקחים הכי טובים".

הדייגים הספורטיביים

למחאת הדייגים מצטרף גם רפי כהן, ממייסדי פורום הדיג הספורטיבי בישראל, שיש בו 6,600 חברים. כמוהו יש עשרות אלפי חובבי ים שרואים בדיג תחביב. "זאת תרבות פנאי מכובדת ומוערכת ברחבי העולם. הדבר היפה הוא שהתחביב הזה חותך את כל רובדי האוכלוסייה, מובטלים ופועלים קשיי יום לצד אנשי הייטק, ילדים בני 13 ובוגרים שבאים.

"בתחרויות ובפגישות שלנו נמצאים כל פניה של החברה בישראל: דתיים וחילונים, מסורתיים, דרוזים, ערבים ויהודים, מכל הרבדים ומכל המגזרים".

י.ע.ד ("ים עם דגים"), התנועה לשמירת החי הימי וזכויות הדייגים הספורטיביים שהקים כהן עם חבריו, קמה כדי לקדם רגולציה נכונה שתאפשר דיג מידתי לצד הגנה על זכויות דייגי הפנאי. "החברה להגנת הטבע קראה לנו בזמנו לעשות רפורמה בשיתוף הדייגים, אבל להבנתנו, הנתונים שבידיה לא משקפים את חקר הדיג הספורטיבי. זה ארבע שנים הם מנהלים קמפיין, כולל עתירה לבג"ץ ומעורבות בתיקון תקנות הדיג שהתקבלו בשנת 2016. בשום שלב הם לא דרשו לאסור את דיג הלוקוסים והטונות, אז למה פתאום עכשיו? אם זה כל כך קריטי, איפה היו הדרישות בארבע השנים האחרונות?".

ומה בכוונתכם לעשות?
"הדייגים הספורטיביים והמסחריים צריכים לשבת עם הרגולטורים בלי לחצים של גופים אינטרסנטיים. החברה להגנת הטבע אמורה לשמור על הטבע למען בני האדם, אבל אי אפשר לחשוב על הטבע על חשבון בני האדם. דיג אמור לשמור על האיזון, ולשם כך נדרש דיון מקצועי, עבודת עומק רצינית.

"הדייגים הספורטיביים והמסחריים יאבקו נגד האיסור ההזוי הזה כי זאת קטסטרופה בקנה מידה לאומי. אנחנו המדינה היחידה בעולם שאוסרים בה דיג חכות, שהוא הכי סלקטיבי שיש. אנחנו הרי יודעים לשחרר את הדגים חיים למים. אנו קוראים לשר החקלאות ולשר להגנת הסביבה לקחת את העניינים לידיים ולנהל נכון את רגולציית הדיג".

תגובות:

לשכת השר להגנת הסביבה: "הטיוטה שהכין הדרג המקצועי ברשות הטבע והגנים ואישרו גורמי המקצוע פורסמה לשימוע ציבורי. המשרד להגנת הסביבה קיבל את עמדות הגורמים ומבצע בדיקה מקצועית ומעמיקה כדי לגבש המלצה מקצועית לשר. לאחר גיבוש המלצת הדרגים המקצועיים יבחן השר את הנושא ויקבע את החלטתו בנידון".

רשות הטבע והגנים: "במסגרת עתירה שהגישה החברה להגנת הטבע קיבל בית המשפט את עמדת המדינה בנושא הוספת מינים לרשימת המינים המוגנים. על פי עמדת המדינה, טרם התקבלה החלטה בנושא, והיא תיבחן בקרב הדרגים המקצועיים ובהם המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ורשות הטבע והגנים".

החברה להגנת הטבע: "הים התיכון סבל משנים ארוכות של הזנחה שבמסגרתה לא ניהלה המדינה את הים, ובוואקום הזה פעלו דייגים, חברות תשתית וגורמים נוספים ללא רגולציית סביבה מספקת. מטרת המהלכים היא להגיע לים תיכון בריא ומאוזן יותר, שיש בו אוכלוסייה מתפקדת של דגים טורפים שמבצעים את תפקידם האקולוגי כלפי המינים שבמורד מארג המזון, להגן על בתי הגידול של הים ולהגיע לענף דיג בר־קיימה".

משרד החקלאות: "בים התיכון יש משבר וסכנת הכחדה של חלק ניכר מהמינים המסחריים בשל מפגעי סביבה ופעילויות דיג לא מווסתות לאורך שנים. ככל שהשינויים בתקנות הדיג יאפשרו לענף להתאושש, כך יצאו הדייגים נשכרים. הבסיס לפרנסת הדייגים מובא בחשבון בפעילות המשרד וכולל בין היתר שמירה קפדנית של המדינה על הדגה, הקמת בתי גידול ומניעת פעילות דיג לא חוקית.

ניהול נכון של משאב טבעי אינו נחלתו של גורם אחד בלבד. משרד החקלאות פועל כרגולטור ומתכלל את המידע ממקורות רבים (אקדמיה, סקרים), ולפיו מנהל את מדיניות הדיג. אף שנקודת הזמן הנוכחית מקשה במעט על הדייגים, הפעילות שמתבצעת היום נועדה להבטיח את המשך הדיג ואף את שגשוגו והתרחבותו בשנים הקרובות.

"על אף הטלת המגבלות יפעל המשרד עם נציגי ציבור דייגי הפנאי, ככל שיתאפשר, להתאמות שיאפשרו את המשך התאוששות הדגים מצד אחד ואת התפתחותו והתרחבותו של ענף דיג הפנאי מצד אחר. ההחלטות על משך התקופה שבה מושבת הדיג מתקבלות מתוך שיקולים מקצועיים וסוציאליים הרואים בדייגים שותפים חשובים בהבאת דגים טריים מקומיים לצרכנים".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו