"המקום". ניקז אליו את היפים והיפות (צילום: אלבום פרטי)

בירת המועדונים, כך כונתה פעם נתניה. הפריחה של המועדונים בעיר היתה בין שנות ה-60 לתחילת שנות ה-90, אז שכנו בנתניה חלק מהמועדונים הבולטים, המיוחדים והחדשניים בישראל.

תל אביב, כך מספרים ותיקי העיר, נהרה לכאן בהמוניה. תשאלו את עמוס כהן, שהיה היחצ"ן מספר אחת של העיר; תשאלו את שלום זיתוני ממועדון "No. 1" המיתולוגי, ותשאלו את מגן דהרי מ"המוזה", שבו התחילו את דרכם המוזיקאים של שנות ה-90.

מועדון "במבוק":תקרה מתבניות ביצים

מועדון "במבוק" התמקם במרתף של פסאג' בשדרות בנימין בעיר, והוקם על ידי שלושה צעירים בעלי תעוזה: ג'קי פדלון, משולם לרר ויהודה בנימיני. המועדון הפך לאגדה עוד בימי פעילותו, בשנות ה-60 וה-70. השלושה החליטו לפתוח מועדון סטודנטים, ולא האמינו שזה קורה להם, ושהצימאון לבילוי לילי בנתניה יביא אל שערי הברזל של המקום גם את אלה שכבר מזמן הפכו לבעלי משפחות ושכחו שהיו סטודנטים.

מלחמת ששת הימים ונצחונה המפואר הביאו ל"במבוק" המון טייסים מכל הארץ, שממילא התארחו אז ב"סטיקיית הטייסים" שבצומת נתניה, ואין-ספור רווקים ורווקות שהגיעו לנתניה לנופש מאורגן מטעם תנועת הקיבוצים, בתקווה שיצליחו למצוא כאן בני זוג.

ב"במבוק", שהכריז על עצמו כמועדון סטודנטים ולא מכר אלכוהול, היתה תקרה העשויה תבניות ביצים, וסלון פנימי קטן עם ספות. אריק אינשטיין, יוסי בנאי, שלמה ארצי, מייק ברנט ז"ל, בועז שרעבי ועוד הגיעו להופיע בו. דלתות המועדון נפתחו בשמונה וחצי בערב ונסגרו ב23:00-. "ג'קי היה מחזיר את הלקוחות הביתה, כי למי היתה מכונית אז?", נזכרת רבקה פדלון. "חלק מהם הוסעו לשכונות העיר, חלק ליישובי עמק חפר. לא היה דבר כזה 'שלושה מאחורה ושניים מקדימה'. יותר טוב לא לדעת כמה נכנסו לרכב אחד".

הפינג'אן: מקום של זיווגים

באמצע שנות ה-70 הפך פדלון את "במבוק" לסוג של מיני "צוותא" לאירועי תרבות, ומכר מנויים. בשנת 1982 סגר "במבוק" את שעריו, ובעלי מועדון אחר מרחוב שמואל הנציב פנו לפדלון והציעו שותפות. כך נפתח "הפינג'אן", וחיי הלילה חזרו לסעור. לזכות שני המועדונים זיווגים רבים, חתונות ומשפחות שנוסדו.

בחודש ינואר השנה התקיימה בתל אביב מסיבת הוקרה לתקופה שבה נתניה הייתה בירת חיי הלילה של השרון. למסיבה הגיעו מאות שכונו אז "ילדי במבוק". להפקת המיזם היה אחראי מאיר גרינפלד, ששימש כתקליטן במועדון.

"המקום": סלבריטיז ותיירים

מועדון "המקום" שנפתח בשנת 1978 במרתף ענק במרכז העיר, מה שהיום הוא כיכר העיר החדשה, הפך תוך זמן קצר לאבן שואבת לידועני תל אביב. את המועדון הקים מרדכי (מוטוש) זייפר ז"ל. "המקום" ייצג את החדשנות ואת חיי הלילה של נתניה העליזה, שהיו אז בתנופה, וניקז אליו את היפים והיפות של האיזור. אל אולם הריקודים של המועדון הוביל גרם מדרגות תלול, ומוטוש, שלמד באותה העת משפט אחד בלבד בצרפתית, עמד שם בעמדת המארח ואמר לכל התיירות והתיירים שנכנסו למועדון "היזהרו במדרגות", בצרפתית. שלמה ארצי הופיע שם בליווי גיטריסט, ואיתן מסורי הופיע שם ב"ליין" בלילות חמישי.

"המקום" היה המועדון הנתנייתי הראשון שהיו בו שני אגפים: בר משקאות עם מלצרים מוקפדים בלבושם, טלוויזיה שהקרינה קליפים, ובנוסף - פסנתרן. וכן אולם, שבו רקדו לצלילי די-ג'י שהגיע במיוחד מאנגליה. השחקנית מנדי רייס דיוויס, ובן-לוויתה, מלך חיי הלילה של תל אביב רפי שאולי ביקרו באורח קבע ב"מקום". גם חגיגות לכבוד הניצחון של יזהר כהן באירוויזיון עם השיר "אבניבי" התקיימו שם.

"No. 1":מלצריות במדים

מועדן "No. 1" בכיכר, שפתח איש העסקים שלום זיתוני, הביא לנתניה את ונציה, ממש כך. זיתוני העתיק אחד לאחד מועדון שהכיר בעיר האיטלקית. אצלו לא היו מלצריות, אלא "דיילות", שהסתובבו במועדון כשהן לבושות במדים שנתפרו במיוחד בשבילן.

זיתוני ניגש לאדריכל הנתניתי דב נאמן ז"ל, שסיים לימודי אדריכלות באיטליה, וביקש ממנו שיהפוך את מועדון הביליארד שלו בכיכר העצמאות למועדון בסגנון האיטלקי, שאותו העריץ. נאמן הציע לו לקפוץ לאיטליה ולבחון מקרוב מועדון שעיצב. זיתוני התלהב, הביא את אירופה לישראל, והשאר היסטוריה.

כש-No. 1 נפתח, בשנת 1987, הוא היה "מועדון החברים" היחיד בעיר. מיטב יהלומני מדינת ישראל נכנסו בשעריו, "וגם יצחק תשובה, שהיה אז הספונסר של מכבי נתניה", נזכר זיתוני השבוע. עמוס כהן, יחצ"ן העל של העיר, הביא למועדון את כל מפורסמי ישראל, מכל התחומים. הדוגמנית תמי בן עמי, פנינה רוזנבלום, עורכי דין, שופטים, ובכירי הצמרת העסקית הישראלית. גם שחקני מכבי תל אביב בכדורסל הגיעו. "נסעתי ללונדון לקנות את התקליטים החדשים, כדי שהמוזיקה תישאר חדשנית", אומר זיתוני.

למועדון, שהיה היחיד בעיר שבו חדר בקרה עם טלוויזיה במעגל סגור, היה קוד לבוש נוקשה, ואסור היה להיכנס בשעריו במכנסי ג'ינס.

"לילה אחד אני רואה על מסך הטלוויזיה בחדר הבקרה את הכדורגלן פודי חלפון מתעצבן", מספר זיתוני. "לא נתנו לו להיכנס בג'ינס, והוא חיפש אותי. 'פודי, לך תחליף מכנסיים', אמרתי לו, 'אתה יודע כמה עלה לי הג'ינס הזה?!' צעק פודי, אבל אני לא ויתרתי, ופודי נשלח להחליף מכנסיים".

את הופעת הלהקה "בוני אם" שהתקיימה במועדון היוקרתי ותיקי העיר אינם שוכחים, גם לא את הלילות האלגנטיים, את הקהל היפה ואת ההרגשה שבנתניה פועל המועדון הכי יפה בארץ.

מגן דהרי מייסד "המוזה". נתן במה לאומנים מתחילים (צילום: אליעד שניידר)

"המוזה": בית לצעירים

מועדון "המוזה" של איש העסקים מגן דהרי, ברחוב סמילנסקי, נפתח באמצע שנות ה-90. זהו מועדון שבני נוער עלו אליו לרגל. "המוזה" היה בית לצעירים, ולבני כל הגילים שאהבו את דרכו של הבעלים. דהרי שימש סוג של מורה רוחני, שנתן במה לצעירים אנונימיים בתחילת הדרך, ושהפכו עם הזמן לפסקול המוזיקלי המוכר של שנות ה-90 בישראל, כמו: להקת היהודים, עברי לידר, ירמי קפלן, ועוד. הוא הקים את להקת "מרטא" המקומית.

במועדון נערכו ערבי ראיונות, ערבי קריוקי, סדנאות פאנג שווי, שיעורי סלסה, ערבי משוררים וקריאת ספרות, סטנד-אפ - הכל היה שם. למרבה הצער, דהרי ראה את המועדון שלו עולה באש, בשנת 2005. נתנייתים ששמעו על השריפה, הגיעו למקום, עמדו ובכו. כולם הבינו שתמה תקופה. מאז הפך דהרי ל'אופנוען עם הדגל', לוחם חברתי שנודד ברחבי הארץ. הוא אף הוציא ספר על ה"מוזה" שלו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו