היכל התרבות (צילום: רן אליהו)

הנה חמישה דברים שלא ידעתם על היכל התרבות של נתניה:

1. ההיכל נחנך ב-1988 וחוגג 30 שנה להקמתו.

  1. 2. המושג "שבתרבות" נולד בנתניה, ומאז הפך בכל רחבי הארץ לשם נרדף למפגשי ראיונות.

  2. 3. כמעט עשור לאחר שהיכל התרבות נוסד, ובעקבות ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מיד לאחר בחירות 1996, גילו אנשי ההיכל כי במבנה קיים מעבר סודי שנועד למילוט בשעת חירום.

  3. 4. בעקבות חתימת הסכם השלום עם ירדן בשנות ה-90, הפיק ההיכל מופע ליום האהבה, שבו ניגנה והופיעה לראשונה בארץ להקת רוק מירדן, עם דני סנדרסון, בחוף הים סירונית.

  4. 5. את רעיון הקמת ההיכל הגה ראש העירייה, ד"ר אברהם בר מנחם; המוציא לפועל היה ראש העירייה, יואל אלראי.
    -

פריחה תרבותית

עם היות נתניה עיר מועדונים וחיי לילה משנות ה-60 עד תחילת שנות ה-90, התמקדה הפעילות התרבותית בעיר באולם המופעים העירוני "אוהל שם" ובקולנוע "שרון", שבו, נוסף על סרטים, התקיימו גם הצגות ומופעים. היכל התרבות של נתניה, שנוסד כאמור בשנת 1988, מכיל שני אולמות: 660 מושבים באולם הגדול ו-150 מושבים באולם הקטן.

אולם זה נושא את השם "דורטמונד", על שם עיר-תאומה של נתניה בגרמניה, אשר תרמה להקמתו. השם "דורטמונד" עורר ויכוחים עזים בנתניה של שנות ה-80, והשופט זאב סגלסון ז"ל, שהיה צרכן תרבות ידוע ומוביל דעת קהל, אף הכריז כי ידיר רגליו מהמקום.

לאחר חנוכת ההיכל, החלה תקופה חדשה של צריכה תרבותית: הצגות של התיאטראות הגדולים בארץ באו לנתניה, סדרת קונצרטים של המוזיקה הקלאסית התקיימה בו, כך גם שירה בציבור במסגרת מועדון זמר; להקות המחול העירוניות החלו להופיע בו כחלק מעמותת היכל התרבות, בניהולה של מירי שחף-לוי, מייסדת להקת "החבצלות", הלהקה הייצוגית של נתניה.

כשההיכל נפתח הוא נחשב למבנה מודרני וחדיש. חדרי ההלבשה המיועדים לשחקנים נחשבו בסוף שנות ה-80 לחדרים מרווחים, המספקים מענה לדרישות האומנים למיניהם, שהופיעו על בימת ההיכל. בהיכל היה חדר אח"מים, שאירח בזמנו אורחים מכובדים מהארץ ומחו"ל, וקירותיו קושטו ביצירות אומנות שנתרמו על ידי תושבת העיר אליזבט סירטש ז"ל, להנצחת בעלה.

עם הזמן שונה ייעודו של החדר, וכיום הוא משמש כחדר חזרות של העירייה לקבוצות מהקונסרבטוריון ולהרכבים קוליים, לסדנאות של התיאטרון העירוני, לישיבות רבות-משתתפים, ועוד.

עם הקמת ההיכל, קיבל על עצמו שר-אל דוידוביץ' את נושא קידום התרבות בעיר. בשנת 1994 התחלף הצוות המנהל של העמותה, ובני אפרים החליף את דוידוביץ', ומונה למנכ"ל היכל התרבות.

מתוך המופע "אור חבצלות 2016", היכל התרבות העירוני נתניה (צילום: נורית מוזס)

ים של פרסים

מאז הקדנציה הראשונה של ראש העירייה, מרים פיירברג-איכר, לפני כ-20 שנה, הושקעו תקציבים בפיתוח עוגנים תרבותיים בנתניה, והעיר גרפה פרסים ארציים רבים; ביניהם, פרס שרת התרבות לשנים 2012, 2013 ו-2014.

"בכל 24 שנותיי בעמותה ראיתי בעבודתי שליחות ומפעל חיים", אומר אפרים. בתחילת יולי 1994, כשהוא בן 30, הגיע אפרים עם משפחתו מאופקים לנתניה. באופקים הוא ניהל את אולם מופ"ת, מה שעזר לו להשתלב בעבודה בהיכל התרבות. "הרגשתי את המחויבות לעשייה, לפריחתה ולשגשוגה של התרבות בעיר; זאת בזכות האמון המלא, האכפתיות והמדיניות שנקבעה על ידי פיירברג-איכר ועל ידי הנהלת העירייה.

גיבוש הזהות התרבותית של נתניה מתבצע בהיכל, המרכז בתוכו ומנקז אליו את כל הפעילויות התרבותיות המוצעות לתושבי העיר והסביבה", אומר אפרים. "זהותה התרבותית של העיר באה לידי ביטוי במנעד רחב של פעילויות, החל מפעילות חינוך, דרך קונסרבטוריון מהטובים בארץ, המרכז לכלי הקשה 'טרמולו' ופעילות סל תרבות במערכת החינוך העירונית, וכלה בהגדלת נפח הפסטיבלים והאירועים".

בני אפרים (צילום: אסף פרידמן)

איך זה מתורגם למספרים?
"אחד העוגנים התרבותיים של עמותת היכל התרבות הוא מפעל המנויים והתכנים שאנו מציעים לצרכנים ולשוחרי התרבות. לפני כ-30 שנים הפיק היכל התרבות סדרות מינויים, כשבאופן טבעי היקפן היה קטן יחסית. עם השנים, ככל שגבר האמון במקום ובתכנים המוצעים על-ידיו, התפתח והתרחב חוג שוחרי התרבות בעיר ובסביבתה, והיום יש כ-4,000 מנויים בכל תחומי אומנויות הבמה: תיאטרון, מוזיקה, זמר עברי, יידיש, מוזיקה אנדלוסית, ועוד".

התיאטרון העירוני עבר משברים.

"תיאטרון נתניה נוסד בשנת 1986. בתחילת הדרך פעילותו היתה בשכונת דורה, ובמופעים הראשונים הקהל שילם באמצעות אסימונים. תיאטרון נתניה הוא בהגדרתו תיאטרון חובבים. הוא נחשב לאחד משלושת תיאטראות החובבים הטובים בישראל. לפני כעשור התנהל ויכוח ציבורי עז באשר לשאלה, האם להפוך את התיאטרון לרפרטוארי, שיתחרה עם הקאמרי ובאר שבע. בסופו של דבר, בשל הקשיים הנלווים להחזקת תיאטרון רפרטוארי, הוחלט להשאירו כתיאטרון חובבים, הנחשב גם על ידי מבקרי התיאטרון הקשוחים כאחד המובילים בתחומו".

להקת החבצלות עברה ממרכז העיר לקריית השרון, מדוע?

"להקות מחול פעלו מאז ומעולם בנתניה, אולם מיתוגן והפיכתן ללהקת המחול הייצוגית 'חבצלות' אירעו בו-זמנית עם פתיחת היכל התרבות העירוני. לפני כעשור הצטמצמה באופן ניכר פעילות 'החבצלות' במרכז העיר. כהחלטה אסטרטגית, הוחלט להעתיק הפעילות למזרח נתניה. כיום רוקדים ב'חבצלות' כ-200 רקדנים ורקדניות מכיתה א' ועד י"ב, ובנוסף קיימת קבוצת רקדני 30 פלוס. להקת 'החבצלות' זכתה במהלך השנים בפרסים ארציים ובין-לאומיים, ומשתתפת באופן קבוע בפסטיבל המחולות בכרמיאל".

על המפה

לדברי אפרים, עד לפני 18 שנה פעלו בנתניה שני מרכזי מוזיקה. "אלא שאז הוחלט לאחד את המרכזים בחסות קורת הגג של הקונסרבטוריון העירוני. כיום לומדים בו יותר מ-400 תלמידים ותלמידות, כאשר עשרות מבוגרי הקונסרבטוריון השתלבו כמוזיקאים מובילים בתזמורת צה"ל, בפילהרמונית הצעירה, בפילהרמונית ובתזמורות ברחבי העולם".

מדוע יש רק גלריה עירונית אחת בנתניה שנגישה לתושבים?

"'הגלריה על הצוק' נפתחה באמצע שנות ה-90, בעת כהונת ראש העירייה צבי פולג. הגלריה, הנחשבת לאחת היפות בישראל, היתה סגורה במשך כשנתיים בשל שיפוצים וכעת נפתחה שוב".

מה נצרב בזכרונך מהיסטוריית התרבות של נתניה?

"מופע הסכם השלום עם ירדן בחוף סירונית בשנת 96. זאת היתה התרגשות עצומה. זה היה 'לילה לבן' בחוף 'סירונית', כשדני סנדרסון ולהקת רוק ירדנית מופיעים יחד על הבמה. הרגשתי איך ההיסטוריה נרקמת מול העיניים שלי. זיכרון נוסף קשור לחורשת הסרג'נטים המיתולוגית בקריית השרון, שאירחה את פסטיבל האבן של הפיסול הסביבתי. ראיתי לנגד עיניי אומנים ושופטים מכל רחבי העולם על רקע החורשה, שיש לה היסטוריה רבת-משמעות בזיכרון הנתנייתי".

ומהו הזיכרון השלישי?

"הפילהרמונית עם אחינועם ניני, סוף שנות ה-90, בהופעה משותפת ליד מלון 'כרמל'. הרגשתי שנתניה היא על המפה, כשהתל-אביבים מגיעים אליה ועולים לרגל כדי לראות את המופע".