אחרי חצי שעה של ראיון, רב"ט אביגיל קפלנר, המדברת מאי-שם בבקעה, צריכה לסיים. לא כדי לעצור עוד חשוד, אלא כדי לחזור לתורנות מטבח. כי ככה זה. גם כשאת קרבית ומסתערת על ג'בלאות ובידך רובה אימתני, הסירים המלוכלכים תמיד יחכו לך.

קפלנר, 19, תושבת רמת פולג בנתניה, נחשפה לציבור כשהשתתפה בתוכנית הטלוויזיה הדוקו-ריאליטי "יחידה מעורבת", ששודרה בחודשים האחרונים ב"כאן".

חשבתי על זה שהמטרה חשובה - להראות שיש בנות לוחמות. אביגיל קפלנר צילום: דובר צה"ל

התוכנית ליוותה חבורת בנים ובנות במהלך ארבעת חודשי הטירונות שלהם בגדוד הקרבי המעורב "אריות הירדן", וזה לא תמיד היה מחזה נעים. הבנים שרצו להיות קרביים נחרדו לגלות שהם משרתים עם חבורת בנות, ואילו הבנות גם לא ממש התלהבו מהבנים שהן הגרילו. ובכל זאת, הטירונות בת הארבעה חודשים הושלמה לעיני המצלמות, כשרוב הבנים והבנות שרדו אותה. כיום אביגיל משרתת בגדוד, שממונה על הביטחון השוטף באזור הבקעה. כלומר, עושה שמירות, מסיירת בכפרים ערביים, מבצעת מעצרים ותופסת חשודים. 

מסע עולמי

במהלך התוכנית בלטה אביגיל כנערה אינטיליגנטית ודעתנית, שמגלה מוטיבציית אין קץ לירות, לזחול, לרוץ וללכת קילומטרים כדי להגיע ליעד הנכסף: סיום הטירונות.

אין מה להתפלא שקפלנר בחרה בשירות קרבי. גם לפני הצבא היא הפגינה תעוזה והרפתקנות שיש למעטים בגילה. בכיתה ז' בבית הספר בגין היתה חברה במועצת התלמידים, וכשלמדה בתיכון אלדד, בכיתה י' הגיעה לתפקיד סגנית יו"ר המועצה הארצית. בכיתה י"א עזבה את משפחתה ברמת פולג - את הוריה: אילן, יועץ השקעות, ונעמי, שמאית מקרקעין, ואת שתי אחיותיה הגדולות - וטסה לבוסניה לשנתיים, במסגרת פרויקט ארגון הקולג'ים הבין-לאומי United World Colleges) UWC). היא חייתה שם עם נערים ונערות מרחבי העולם, וסיימה שם לימודים לבגרות בין-לאומית.

"זו הייתה חוויה מטורפת של חשיבה אחרת ולימודים ברמה שונה עם אנשים מכל העולם", היא אומרת. "יש לי עכשיו חברים מ-68 מדינות שלמדו אתי. אני עצמאית ומתנהלת לבד מבחינה כלכלית מגיל 15. הודות לכך, כשהגעתי לצבא לא היתה לי בעיה, כי כבר גרתי עם אנשים בגילי".

לאחר חזרתה לארץ עשתה שנת שירות בשכונת תלפיות בירושלים. "עשיתי הפסקה לפני שאני מתגייסת, כדי להיטמע בארץ", היא מסבירה.

מתי הבנת שאת רוצה לשרת בקרבי?

"תמיד חשבתי על זה. רציתי לעשות משהו שונה, הרפתקני, אף על פי שלא ידעתי איך זה יהיה. לפני כן יצאתי לטיולים בשטח, אבל זה אחרת להיכנס לטירונות ארוכה. לא ידעתי איך אני אסתדר".

איך הגיבה המשפחה?

"אחרי שאמרתי להם בגיל 15 שאני עוברת לגור בבוסניה, וכשחזרתי עברתי לשנה לירושלים, הם כבר לא התרגשו מזה".

עם גיוסה, הוצעה לה האפשרות להשתתף בתוכנית "יחידה מעורבת", שתלווה אותה במהלך הטירונות. "במשך שבועיים התלבטתי. יש הרבה אנשים בגדוד שלא הצטלמו. אנחנו שמונה בנות בגדוד, ורק חמש מהן הצטלמו".

מדוע התלבטת?

"בהתחלה לא הבנו מה הולך להיות, ורק כשהתגייסנו הבנו שהתוכנית משודרת בפריים טיים. היו חששות, כי את לא יודעת אם את רוצה שיראו אותך כשאת מזיעה, רצה וזוחלת. חשבתי על זה שהמטרה חשובה - להראות שיש בנות לוחמות, שיש גדודים מעורבים של בנים ובנות בחי"ר שלוחמים כמו בכל גדוד".

איך השפיעו עלייך הצילומים?

"זה לא השפיע כי אין לך זמן לחשוב על זה. בטירונות יש עומס ואין זמן".

להוכיח לבנים

כמו בכל ריאליטי, גם פה נחשפו הצופים לבתיהם של המשתתפים. וכך, בפרק הראשון של התוכנית רואים את אביגיל בביתה המרווח ברמת פולג, כשהיא אומרת: "רמת פולג זה לא נתניה. הפולגניקים חושבים שהם גרים בבוורלי הילס. זאת האווירה בשכונה".

התוכנית התמקדה בקונפליקט שצץ בין החיילים לחיילות ביחידה. החיילים, שזילזלו בהתחלה בחיילות, התקשו להאמין שבחורות יכולות לעמוד בעומס הטירונות ולהיות לוחמות, וגם נעלבו אישית מכך שמצאו את עצמם משרתים עם בנות. "זה הפריע לנו בהתחלה", אומרת אביגיל, "אבל למדנו להוכיח לבנים במעשים. עם הזמן הם הבינו שאנחנו לוחמות בדיוק כמוהם. העברתי בתוכנית את הדברים שהיה לי חשוב להעביר. הראיתי מזווית שונה דברים שהפריעו לי, כמו ההתבטאויות המזלזלות של הבנים כלפי הבנות".

אביגיל קפלנר (למעלה, שנייה משמאל) | צילום: דובר צה"ל

מה היה הכי קשה בטירונות?

"להתמודד עם חוסר השינה. את לא יודעת מתי יקפיצו אותך. אין לך אפילו שעון וקר לך, כי הטירונות היתה בחורף ובלילה קר במדבר, ואת הולכת כל היום עם המדים, ויש חוסר ודאות מה יקרה אתך".

ואיך התמודדת עם הקשיים?

"צוחקים ומדברים על זה עם החברים ביחידה".

התחברת עם האנשים בטירונות?

"אני מחוברת מאוד לבנות בעקבות הסדרה, בעיקר לנעמה ולקארינה, וגם לתומר. הטירונות מגבשת ומחברת בין האנשים, אחרי שאתה ישן אתם בשטח וחולק אתם יחד מנות קרב".

באמת איך היה האוכל?

"בטירונות אכלנו בעיקר מנות קרב. בהתחלה זה מגניב אבל עם הזמן זה נמאס. אוכלים טונה, תירס, ממרח שוקולד על לחם, עלי גפן. תלי במה אתה זוכה".

באופן לא מפתיע, אביגיל חטפה הלם תרבותי עם התגייסותה לצבא. "בהתחלה הייתי די בשוק", היא אומרת. "באתי משנת שירות וחייתי בבועה, ובצבא פגשתי אנשים ממקומות כמו דימונה וכרמיאל, שבחיים לא הכרתי. זה היה כיף, כי באזרחות לא היה לי יוצא להתחבר לאנשים האלה".

מה התגובות שקיבלת?

"היו המון תגובות, יותר ממה שחשבנו שנקבל. התגובות היו חיוביות. אמרו לנו 'כל הכבוד', שאלו מה קורה בפרקים הבאים, וגם אמרו לנו לא להקשיב לבנים ושאנחנו תותחיות".

בסיום הטירונות עברו חיילי הגדוד מסע כומתה בן 11 ק"מ.

"לקח לנו ארבע שעות לסיים את המסע", אומרת קפלנר. "אתה פשוט הולך. בלי לחשוב. אין לך ברירה, כי לא תפרוש באמצע. אתה לא תעשה את זה לחברים שלך. כולם יחד עושים את המסע. זה חלק מהאחווה. אז אתה ממשיך ללכת, כשאתה אומר לעצמך בראש שאין דבר שאתה לא יכול".

אין פחד

כיום, לאחר סיום הטירונות וגם אימון מתקדם בן שלושה חודשים, היא משרתת בגדוד  "אריות הירדן", שאחראי לביטחון השוטף באזור.

"אנחנו תופסים גזרה מבצעית, עושים סיורים, שמירות, מעצרים ופעולות יזומות של תגבור צירים ותגבור נוכחות", היא מסבירה. "יש גם סיורי כוננות. היינו במעצרים, במחסומים ועברנו הקפצות. אתה עושה מה שצריך".

במהלך פעילות. כל היום עם מדים | צילום: דובר צה"ל

זה נשמע מסוכן.

"יש סיכונים. כשאתה מתגייס לקרבי אתה מקבל על עצמך את הסיכון. עצרנו, למשל, מישהו בתוך כפר. זאת סיטואציה לא נעימה. אתה נמצא במקום עוין ולא יודע מה יקרה, האם האדם חמוש, האם יתפתח משהו, האם אנשים ייצאו לרחובות ויהיו בלגן והפרות סדר".

פחדת?

"אתה לא פוחד. אי אפשר להסביר את זה, אף שיש חוסר ודאות ואתה לא יודע מה יקרה".

כל שבת שנייה זוכה קפלנר לאכול את האוכל של אמא. "בבית אני, קודם כל, ישנה הרבה, ואז נפגשת עם חברות ובני משפחה. אני גם אוהבת לטייל למעיינות. בבית אני אוכלת הרבה בשר, כי בצבא אנחנו לא אוכלים מספיק בשר".

אביגיל מספרת שהיא נהנית מהשירות, ועם זאת, היא מודה שלא תמיד קל. "צריך להתמודד עם העייפות ועם ביצוע משימות במשך ימים שלמים. זה שוחק".

אמנם, במהלך התוכנית אביגיל מצטיירת כחיילת צייתנית, נחושה ודבקה במטרה, אך בפרק האחרון של הסדרה מתגלה אמת מורכבת יותר. אביגיל מתוודה בפני חייל אחר, כי קשה לה להיכנס לבתים באמצע הלילה, להעיר אנשים מהשינה ולבקש מהם תעודת זהות. היא אומרת שהיא מתקשה לעשות זאת מבחינה נפשית, ושאינה בטוחה שתמשיך בשירות ביחידה. בראיון, לעומת זאת, היא מעדיפה לא לדבר על הספקות.

מה תעשי כשתהיי גדולה?

"קודם אנוח ואטייל. אני רוצה ללמוד משפטים, חינוך ופסיכולוגיה, ואולי להיות שגרירה".